קצת מחיי

ילדה יושבת בקרחת יער,

מביטה בעינה אל-על,

אך אינה רואה דבר מלבד שמיים ואילנות.

ילדה יושבת לה לבד בין עצים ואילנות.

היא אבדה בין הברוש לאלון,

או שאולי לריק השאירו אותה הבריות.

וציפורים רק שומעות קינה ונהי.

והן אינן מבינות מלבד שיר ומזמור...

היא יושבת ביער כל-כך בודדה

מי חשב שילדה יכולה להיות ערירית וגלמודה?!

היא יושבת לה שם תחת העץ...

בוכה וזועקת!

והנה עיינה נעצמות הן כליל.

ישנה שם ביער תת האלון ילדה מפוחדת.

והנה הבוקר עולה ומפציע,

והילדה בשנתה הנצחית עודנה נשארת.

כי הנה כאן ביער נמצאת הילדה שלעולם לא תפקח את עיינה,

כי מצאה היא כאן את שלוותה...