בת זוג יקר, בבקשה אל תקרא את זה.
.
אזהרת טריגר
.
.
"אני לא רוצה לעשות את זה בלי קונדום". אני לא רוצה שתעשה את זה. תפסיק. אני לא יכולה להפסיק, אתה רוצה את זה. אתה רוצה את זה ואני כבר התחלתי. אבל זה לא קרה. אתה לא עשית את זה, נכון? אני לא באמת יודעת. אני לא באמת יודעת מה עברתי. אי שם לפני שנתיים, מה עברתי לכל הרוחות? למה המוח שלי מדחיק את זה כל כך? למה אני בקושי זוכרת, ומה שכן פשוט נראה לי כבר לא אמיתי? פעם ידעתי בדיוק. עכשיו אני מרגישה שהיה יותר, או שהיה פחות. המוח האנושי תמיד מגזים.
"זאת אשמתך, היית צריכה לחזור ולהגיד פעם נוספת, את לא יכולה לוותר ככה. אני לא מאשים אותך חס וחלילה, אבל את מבינה שהיה לך חלק בזה? שהיית יכולה למנוע את זה? הא, דני? אני לא רוצה לדבר על זה על רגל אחת."
חלומות על מטריארכיה.
חלומות על אונס.
הם כבר לא קורים.
אני מעשנת כל כך הרבה שכבר אין לי חלומות.
אני לא כאן.
אני כן.
אני לא בטוחה איפה אני בכלל.
"אם אתה לא מסתתר זה לא מחפש אותך".
אין לי דחף ואני מתחרפנת.
אני רוצה לחתוך, ופשוט אין לי דחף לזה אז ההיגיון משתלט.
אני מתגעגעת לזה כל כך.
החלפתי את זה בהרס עצמי מסוג אחר.
סוג פנימי.
"המשיכה שלי לדברים שעושים לי רע לא יודעת שובע אף פעם".
"את מביאה את עצמך בכוונה מבלי לשים לב למצבים טראומתיים".
"מצטער, זה לא בסל התרופות".
את מכורה.
את מכורה, דני. את מכורה לרכבות הרים רגשיות שלא נפסקות. את מכורה לסקס מזדמן שהורס אותך מבפנים, את מכורה לעצבות, את מכורה להכל. ועכשיו את גם מדברת אל עצמך.
אני שונאת את זה.
אני רוצה לדבר עם מישהו, רק לפרוק וללכת.
בלי שום מחויבות.
אני גם ככה לא יכולה להחזיק שום דבר.
דני
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Femme de la creame