אני לא מוכנה לנהל שיח שבו בת זוגי אליו רק מדברת, וברגע שאני רוצה לדבר היא קוטעת אותי פעמיים במשפט ולא מקשיבה.
אני לא מוכנה לנהל דו שיח בו שוללים את מה שאני אומרת עוד לפני שאני מדברת, ובלי שום היגיון מאחורי השלילה.
אני לא מוכנה לנהל דו שיח בו מנסים בכח לדחוף לי דאגה לגרון ולהגיד לי שאני לא מבינה את מה שקורה לי, היא מבינה יותר טוב.
אני לא מוכנה לנהל דו שיח בו את משניאה את עצמך עליי, כי את אמא שלי ואני לא רוצה לשנוא אותך.
אבל את מנהלת את דו השיח הזה בצורה נוראית, מעצבנת וכל כך לא טולנרטית שאיך אפשר בעצם להישאר שם ולהקשיב לכל השיט הזה?
את חושבת שאני לא יודעת מה עושה לי טוב?
את לא יודעת מה עושה לי טוב.
את גם לא תדעי, את לא נמצאת בתוך הראש שלי ואת לא מוכנה להקשיב לי, אז איך תדעי?
פשוט די עם זה, באמת.
"אני רוצה לדעת שאת מבינה שלדברים שאת עושה יש השלכות."
יופי, אני יודעת.
אני יודעת מה ההשלכות, אני יודעת מה עלול לקרות ומה לא עלול לקרות.
מה שאת מתארת לא עלול לקרות.
זה סתם פרנואידי ומחרפן.
את מחרפנת אותי, זה מה שאת מנסה לעשות?
בא לי לצעוק עלייך, לקלל.
אבל לא, אני לא בת חווה כזאת.
את לא מכירה אותי בכלל, כנראה.
נהדר.
דני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Femme de la creame