Just Dani This Time

הוא יצטרך ללמוד לחיות עם הזיכרון הדפוק שלי, זה ששוכח לעיתים גם אותו.

אני אצטרך ללמוד לחיות עם ההתמסכנות שלו, זאת שלא מוכנה לעזוב אותו למרות ניסיונותיו העיקשים.

הוא יאלץ ללמוד להסתדר עם זה שאף פעם אין לי זמן, ואני?

אני אאלץ להתמודד עם אובססיה, שתאכלס גם אני כבר חצי רגל בתוכה.

לשנינו לא תהיה ברירה אלא להתמודד.

אני אוהבת אותו, אבל כל הזמן מפרה הבטחות בלי כוונה. והוא אוהב אותי, מכל הלב, אבל קשה לו.

זה בסדר.

אנחנו חייבים לדבר יותר.

חייבים לעשות יותר שיחות רענון על החיים ועל הקשר שלנו.

לא מספיק סתם להיות יחד פיזית, משהו צריך לקרות גם מנטלית.

אני תוהה אם לחכות לזה בסבלנות, ככה שנוכל לחוות כל תקופה בנפרד, או שאני חייבת לגדוע את התקופה הזאת כבר עכשיו, על מנת ליצור משהו טוב יותר.

פויזן דני