לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

traveling riverside blues




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2014    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

8/2014

The Unquiet Grave


השקרים אורבים לי בכל פינה. לאן שלא אפנה, הם שם.
מחכים לי, לראות האם אעז לחשוף אותם. בד"כ אני מסתובבת, כמתבקשת מתודעתי, להדחיק להדחיק להדחיק.
אני הכי טובה בלהדחיק.
להדחיק את כל הרע.

להדחיק את העובדה שיש לי הפרעת תקשורת בסיסית כלשהי, כזו המונעת ממני ליצור קשרים משמעותיים, מונעת מאנשים להתחבר אליי.
בכל יום, באופן מודע לגמרי, אני מדחיקה את מי שאני באמת. תמיד מרגישה שאם אחשף, יהיה הרבה יותר גרוע. שאני לא שם. מעמידה פנים שאני נורמאלית. לובשת את המסיכה, מחליפה צבע, מכוונת את הצלילים למנגינה ערבה, במידת מה.

מדחיקה את כל הימים שבהם אני יושבת בבית ושותה כמו אלכוהוליסטית דוחה, לבד. מדחיקה גם את כל הימים שבהם אני משכנעת אותו לשתות איתי.
מדחיקה את זה שהכל כואב לי, כל האנשים הזקנים והעניים שלא יכולים למצוא עבודה ואין להם אוכל בבית, שאלו לא חיים ואם כך העולם מתנהל, כולנו בדרך לאבדון, שאף פעם לא נצליח לזחול מהבור בכוחות עצמנו בלבד. את זה שלאף אחד לא אכפת מהסבל של בעלי החיים, ואפילו אני לא מצליחה להביא את עצמי לידי מעשה. שאני, שמוותרת על עצמי בכל הזדמנות, אני בעצם האדם הכי ההדוניסטי שאני מכירה.

אני מדחיקה את אמא שלי, את העבודה שלי, את הבדידות, את חוסר הנוחות, את העובדה שאין דברים מושלמים, את העבר שלי ואת חוסר הוודאות בעתיד שלי.

מדחיקה את זה שהחיים כל כך משעממים, שאם רק היה לי האומץ להרוס ולשבור הכל, רק כדי להרגיש משהו חזק יותר מהאדישות שלי, מההדחקה הזו, הייתי עושה זאת בלי ייסורי מצפון. מדחיקה את קיומם של אנשים אכזריים, חסרי רחמים, ואומרת לעצמי שהם בסך הכל בני אדם, שצריך לדעת להסתדר גם עם כאלה. מדחיקה את זה שהקיום שלי הוא רק זמני, ושום דבר בעל משמעות אף פעם לא יישאר מאחורי, כי אני פחדנית, והרוסה, והכל בי מזוייף, ועל אף השוני, אני אף פעם לא אסטה מהשביל.


נכתב על ידי vis , 20/8/2014 19:07  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




הנעלה הוא היוצר חיים מתוך מאורעות חולפים, צבעים מסנוורים וקשרים אנושיים על פני היוצר מתוך הריקנות והבדידות?

האם מוטעה לשפוט כל חלקיק בנפרד? מה יעלה בגורל אלו אשר אינם מסוגלים לראות את המציאות מבלי לנתח את כל גורמיה?

הבלוג הקודם, שהיה קיים כמעט 10 שנים נסגר מכיוון שעלו עליו, ועם כל העצב שבדבר ההיפרדות מטקסטים "היסטוריים", זה לא שינה הרבה, מכיוון שכבר לא היה מקום לבטא שום אמת. כל מילה שרציתי לכתוב בו, נפסלה על בסיס הדרך שבה בוודאי תתקבל בעיני הקוראים, במיוחד מכיוון שהדברים שבאמת רציתי לכתוב עליהם, היו דברים שככל הנראה לא יזכו לחסד במוחם המזדרז של מכריי ושל כל המין האנושי למעשה,לקטלג, למיין ולשפוט. לפרק את קיומי ולבנותו מחדש בצורה נוחה לתיוג בתוך חוצצי הסכמות הקוגניטיביות (הפרימיטיביות לרוב) שלהם.

אני מעדיפה להיות אנונימית אך להחזיק בקמצוץ של חופש. באפשרות לתקשר על דף חלק.

לקח לי כמעט שנה להגיע להחלטה הזו, כי בכל פעם שחשבתי על האפשרות, הירהרתי על כך שלא ייתכן שלא אתן לאנשים ש"מכירים" אותי את האפשרות להכיר אותי באמת. אם הם מעוניינים, מדוע שאמנע מהם? למעשה, אפילו קיוויתי שזה יקרב אותי, את עצם מהותי, למישהו בעולם הזה.

כמה חבל שהמציאות לא תמיד מסתדרת עם התקוות שלנו.

נכתב על ידי vis , 18/8/2014 23:23  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  vis

בת: 36




הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , מדע בדיוני ופנטזיה , ספרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לvis אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על vis ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)