הבטן שלי מרגישה כמו מערבל בטון שעושה את עבודתו בצורה שגויה. אני
רוצה להקיא את אבני המועקה, אך לא מצליחה למצוא את כלי הקיבול המתאים.
כמה פעמים עוד ניכנס לריבי הסרק האלה לגבי זה שאני לא מפסיקה לעשן,
כמה אני ישנה או לא ישנה, כמה אני מאכזבת אותך. ככה לקחת אותי. הזהרתי מלכתחילה –
אני לא עשויה מהחומר שנועד למערכות יחסים. מי יודע ממה אני עשויה בכלל. נמאס לי
לעלות באש כל פעם מחדש.
לא הגיע הזמן לסיים את זה? יש דברים שאתה יכול להתמודד איתם ולהתפשר
עליהם במערכת יחסים, ויש דברים שלא. אתה בפירוש לא יכול להתמודד עם זה.
"הלוואי וזה היה כל כך קל", אתה אומר לי, "אני אוהב אותך".
כמה ילדותי מצידך. אהבה זה רק משהו שמעוור אותנו ומונע מאיתנו לראות את האמת, להתקדם
הלאה, בדרך כלל מקום טוב יותר. אני כבר מזמן הייתי נפרדת ממך אם היה בך משהו
שהפריע לי עד כדי כך.
ובפינת המודעות העצמית: לבבות שחורים ומפוחמים ככל הנראה נחשבים לשיא
הרגישות ליד הלב שלי.
https://www.youtube.com/watch?v=CFUvTEXwGXE
בבלוג זה
בכל הבלוגים
