כאן אפשר לצרוח

לא משנה לאיפה אני אסתכל, אין שם מישהו באמת..

אף אחד לא רואה כלום.

כלום.

למה אני לא יכול לדבר.

למה אני כזה דפוק ולא יכול לאמר מה אני מרגיש.

למה אף אחד לא עונה לי כשאני באמת צריך אותו..

כשאני תמיד עונה כשמישהו אחר צריך אותי..

כולם מתחילים להתרחק,

אני לא רוצה שישכחו אותי לגמרי..

וכן, פאקינג בא לי שישימו לב שחרא לי, שישאלו מה קרה, שיתעניינו, משהו, לא יודע.

למה אני תמיד רואה כשלאחרים חרא, וכשאני מתפרק אף אחד לא שם לב..