הייתי וברחתי

הוא קיבל מנת גלידה ישר מברז הגלידה,

של מתקן הגלידה, בטעם שוקולד-מוקה

הוא חיפש את הגלידה בלשונו,

וגם מצא

היו שם הרבה סוכריות במרכז המסחרי

אנשים אכלו פלאפל ושווארמה כאילו איו מחר,

וזללו ארטיקים גלידה, בורקסים ופיצות

הילד הקטן רצה את השפע גם כן,

אבל במקום שהוא יאכל את השפע,

השפע אכל אותו

כולם התחברו למקור הכוח שלו,

והוא התחבר לשלהם

בחלנות הציצו השכנים וצחקו,

לא כל יום באמת מישהו חופר את קברו

היו שם ילדות עם קוקיות וקצוות צבועים ירוק וכחול

היו של גברות שיושבות על כיסא נהגים,

ונכנסות עם המכונית בכולם

תמרורים היו בכל פינה,

חלקן מטעים, חלקן לא

כשצצו תמרורי ההזהרה - כבר היה מאוחר מדי,

המכונית הקטנה של הילד החליקה לתעלה

והמים מציפים והוא טובע,

ואלפי ידיים מנסים למשוך אותו החוצה, ולא יכולים

כבר הכינו לו שק גופות לכל מקרה שלא יהיה

כבר חפרו לו את החור באדמה

הוא היה ילד של ממתקים,

של שפע, של מרכז הקניות

הוא היה ילד של פלאפל ושל שווארמה,

של גלידות, בורקסים ופיצות

וכשהוא השמין, השמין כל העולם איתו,

וכך הוא הצליח לצוף

בקושי זז וכל צעד מרעיד עולמות ומבקע אספלט,

הוא צעד לאורך הכביש הישן הדהוי,

מהתעלה לבית שלו הקטן הצנוע

הם ראו את הצבעים המטורפים מהדהדים בעיניים שלו,

זמן כלשהו הם האמינו, אחרי-כן כבר לא

אבל זה לא משנה,

גם כשהדגלים ירדו לחצי התורן אחרי שקיצצו את החבלים

הוא לא רזה באמת, הוא רק הפסיק לאכול

הוא אוהב להסתובב עדיין ליד המרכז המסחרי,

אבל הוא לעולם לא קונה,

אפילו לא מסטיק.