הייתי וברחתי

האצבעות שלו לא יציבות כמו פעם, כשהוא מכוון את השעון

גם המבט שלו מאבד לאט-לאט את הניצוץ והשובבות

הוא גורר רגליים יותר ויותר, ונזהר יותר

כשהוא עולה בצורה נוקשה יותר על הכיסא להגיע למדף גבוה

כשאנחנו מדברים, המילים שלו הולכות ומתמעטות,

ויותר ויותר הוא סתם יושב ומביט בנו, בעוד הסיגריה בין האצבעות

המבט אט הופך אטום וחסר מבע, וכך גם פניו

הילוכו איטי, ופעולות ידיו נוקשות יותר ויותר

אין ספק - הוא הולך ומתמעט.