הייתי וברחתי

יש לו פנים מוזרות, אבל מעוררות כבוד

יש לו פנים חטובות, וקרימינליות

הוא נראה כמו טרוריסט מתוחכם, שנקלע בטעות למערבולת של אלימות

ומה עכשיו, לאן הולכים

הבן-אדם התקשר,

הוא דואג מאוד לשמיכה

ברקע שמעתי אותה צועקת,

היא תמיד צועקת

אבל אני בסטלה, ויש לי זמן,

אני לא דואג, כי דאגה מבזבזת לי את הזמן

אני לוקח שאיפה מהסיגריה, למרות שהיא כבויה

אני שומע רדיוהד, רק צריך למצוא את הדיסק...

והם צועקים, מדברים בקול,

הרבה אנשים קטנים בבתים קטנים עם מחשבות קטנות

אבל אני בסטלה, אני לא דואג,

אני שומע מאזי סטאר, זה במקום סם

טוב לי לנוח, להתפתח לאט,

ללכת שוב למקומות שהתיישנו עם הזמן

והיא צועקת, והוא שם בצעקות,

אבל פה שקט, שומעים אפילו חריקות דלתות

המוזה מתעוררת, המוזה לא שלי,

אבל היא ניתנת, טוב לה להיות בינתיים איתי

הוא בכלל נראה אירי, עם השיער הבהיר,

העיניים היוקדות, הלחיים הרזות

אבל הוא צלצל, ואמר שמיכות,

שלושים ותשע מעלות

שלושים ותשע זיוני מוח,

זה מה שהוא יודע לעשות

זה עושה לה טוב.