כשיש מה להגיד

נושמת אוויר סחוט

הולכת במבוך השבילים

צבים משמיעים קולות של צפרדעים

קעקוע נשרף על הכתף

הו, הלב,

היא אומרת. הוא הלך, והוא שכח אותי

הוא הביט ישר בעיניי, ולא זיהה אותי

מה קרה לאיש שאהבתי, איך הפך אחר...

הירח גדול כמו כדור פורח

בתוך העננים, בתוך הגשם הראשון

את מבינה,

במדשאות הירוקות התפתלו נחשים ארסיים

אולי את זוכרת דברים שונים

הוא הלך, היא זוכרת, ישר למחוזות אחרים

שער אבן עם שיחים בצדדים

כתובת הזהרה שנמחקה עם השנים

הוא הלך, אני זוכרת, ישר לתוך הערפל

שאכל אותו, העלים אותו...

שבי ילדה, אל תבכי,

הוא הפך אחד מהקולות שלו

אבל אני זוכרת דברים שהוא שכח

אני יודעת את המילים שהפכו קברים

אל תבכי, ילדה,

זו זרוע יבשתית שקצת זחלה אל הים.

אני אדם חיובי, אבל אני הולך לתת מכה לאופטימיות שלי -

יש לי מוח בגודל של אגוז

בגודל של גוזל

וחיידקים ועובש אוכלים אותו.

זהו, זה כל מה שהשליליות המועטה מרשה לי. 

אפשר לאהוב אותי, לאכול אותי, לשחק בי, 

להרוג אותי, להחיות אותי.

לטפל בי, להבריא אותי. 

המייל הירוק לא תמיד ירוק

ויש בו צבעים משונים

בו יש יצורים על ארבע רגליים

וגם חמישים

וכל מיני עצים שאוכלים ילדים

ואדמות שבולעות בתים

אבל אני פוסע בו,

כי אין לי דרך אחרת

בין כל ביצות הישימון

ללכת אחרייך אלייך.

מקום להתאכסן בו מתחת עץ

ללטף את אור השמש בקרני אור

ללחך את לשוני בגבעולי הטל

אל תתני לי ללכת

עדיין לא

אני ממהר כי אין זמן, אני יודע

ומה שיש הוא מה שיש כשאני אומר

את אלם פי בשעת אפלה או תקווה.

אל תספר לי סיפורי צער ויגון

מזה יש לי מספיק

תן מילה של נחמה,

איזו תקווה

האר את חיי בקצה המנהרה

עשה אותה מוארת כולה

תן לי מילים על אהבה

תן לי מילים על תקווה גדולה

אני אתן לך שני שקלים על כל מילה

לטף אותי במילים מיוחדות

כאלו ש-רק אתה יודע לעשות

תן לי את הנחמה לה חפצה

נפשי המיוסרת

וזרוק לי שיר שאשיר בלילות גשומים

כשנדמה ואין תקווה ואין נחמה

משהו של טוב ויופי, משהו של חמלה

אל תשאיר אותי לבד בגשם

בלי מילה טובה.

מה אתה אומר, יש לך נשיקה?

אז נשק אותי כאילו אין מחר

יש מחר? לא, בכלל לא

לא לך, לא לי, לא לאף-אחד

בכל העולם הזה, אל תלך

אל תוותר עליי, יש לך נשיקה!

אני מתביישת להגיד

אבל אני אוהבת אותך

אתה אוהב אותי?

מה אתה מוכן לעשות בשבילי?

כל מה שאבקש?

זה יותר מדי

אני רוצה שתמות, נבלה

לך לעזאזל ותטבול את עצמך

חרא של נמלים, נוזל של מיצים

אני לא אוותר לך

אתה תאהב אותי!

בלי יותר מדי בעיות

לך לישון, אל תתעורר

אני מבקשת ממך לישון

זמן לישון ולא לנוח

על מצע של משי שקט

בלי יותר מדי בעיות

אל תוותר לי, אני לא לך

אל תבקש ממני מטעמים

אני לא סולחת על חטאים

אין בי נחמה

לך לראות את השקיעה

אל תחזור משם, תשקע יחד איתה

אני מפחדת לכתוב לך את 

הדברים האלה

זה פחד בלתי מוסבר

אבל הוא קיים.

מצפצפים על נברשות נייר

יש דבר כזה, אל תכעס

אתה לא מדבר הרבה, אה?

אני צריכה להגיד לך להתלבש?

אני מגרד לי קצת הרגליים

מסריח פה, לך להתרחץ

אל תדבר איתי על פרויד

אני לא מדברת איתך על-

איזה מן גיהינום הוא זה

בו כולם טובלים בחרא

הלוואי אכלתי חרא, הוא אומר

יש לי שני שקלים לגלגל

לך אין אפילו עין

אז תביא לי את הדלעת

נהפוך אותה לכרכרה

תן לי נדבה קטנה, איש קטן

אל תדבר איתי שטויות

אתה לא מבדיל בין שמיים לארץ

תנסה לנשום את הכוכבים

ולנשק את הרצפה.

אז איך אוכל את האוכל הזה

לעזאזל

זה דפוק לגמרי

זה מה יש

מה גם שהגרוע מ-כל, לא צריך לקרות

גם אם לוקחים לי ת'פיתה

אני עדיין רעב

תביא לי ת'פיתה

אני רוצה פיתה!

אתה לא מקסים אותי

בתוכחות שלך על אדם ובריאה

כל זה שווה לתחת

כשאין לי מה לאכול

אתה צריך להתבייש בעצמך

בלי יותר מדי פיהוקים

זחוחי-דעת

אתה תיפול פרקדן.

-