כשיש מה להגיד

הוא דורש כאפה באבי אביו,

אבל אני אוהב את הילד הזה פעור העיניים

הוא שואל שאלות -

למה? איך? כיצד? מדוע? היכן? איפה?

ואני עונה לו בסבלנות האופיינית לי

הוא מנגן על פסנתר כמו בטהובן,

וכותב מחזות כמו שייקספיר

אבל הוא לא יהיה אהוב לעולם,

כי יש לו אות קין על המצח

>>>>>>>>>>

אני יוצא בערב לקנות לחם, גבינות וחלב

לכולם יש הרגלים רעים - אני קונה לי סיגריות

גם לו יש הרגלים רעים - אני קונה לו בירה

לא אכפת לו איזו בירה זו תהיה,

כל עוד זה זורם וזה משכר וזה בירה

אני לא שותה בירה, זה לא עושה לי טוב

אבל הוא אוהב, ונראה שהוא נהנה

הוא תמיד מחייך כשהוא קצת שיכור

ומשבח אותי על דברים שלא ממש מגיעים לי

התוקפנות שלו נסוגה, גם הציניות,

והוא הופך לספוג של מים זכים

מנגן נעימות סוג ג' במערכת הסטריאו שלו,

זולל את הצ'יפס והקבב שאני מכין לו

ילד כזה פשוט, חרוש שריטות,

עם נגיעות אמנותיות גאוניות

אבל אני לא אומר לו שהוא משהו מיוחד,

זה יזיק לו, הוא חייב להרגיש פשוט

>>>>>>>>>>

אני קורא ספרים על אנשים מסוגו

הם היו גאונים שלא הוערכו בחייהם,

וזכו לפרסום וגדולה רק אחרי מותם

אך היו גאונים רבים שלא זכו לגדולה כלל,

לא בחייהם ולא במותם

אני יודע - זה לא משנה להם עכשיו

גם לו זה לא משנה, ולא צריך לשנות,

כמו כולם, והוא יודע, הוא נמצא כאן רק לרגע,

עושה מה שעושה ועוזב,

כמו כל אחד ואחת לפניו.