כשיש מה להגיד

לא טוב לי להיות שקט, אני אדם רועש מאוד

אני מרעיש ביום ובלילה, אני מחריד את השכנים

אבל הם לא באים בטענות, כי הם יודעים שכזה אני,

ואין לי אפשרות לשנות אותי

באמת הרבה ניסו, והיו גם אחרים, אבל אני לא השתנתי

אולי זו אשמת האוזון, או החור שנוצר באוזון,

אבל אני לא השתנתי, לא יודע למה

מאוד רציתי להשתנות כל היום וכל הלילה,

אבל כשהייתי אחר - לא הייתי אני,

וזה היה מאוד קשה

למה אני לא פיל? חשבתי בשעות אפלות של מרורים,

אבל זה היה גורלי, להיות ברווז, מה אפשר לעשות

אנשים דיברו איתי, ואמרו לי - עם קצת כוח רצון, תוכל להיות פיל,

אבל כמה שניסיתי, ובאמת ניסיתי, לא הצלחתי, לא יודע למה,

והם מאוד כעסו, ואני התאכזבתי מעצמי

התביישתי. הצביעו עליי ואמרו "הנה הברווז שלא יכול להיות פיל,"

אבל זו לא אשמתי - ניסיתי להגיד, כזה אני וזהו זה

"אז הם אתה ברווז, אתה לא משלנו," הם אמרו

לא נתנו לי להתארח בביתם, לא האכילו אותי ולא השקו אותי,

אפילו מיטה לישון לא נתנו לי

למה? כי אני ברווז, ורק לפילים מגיע

אבל יום אחד גיליתי שיש עוד הרבה ברווזים כמוני

הברווזים קיבלו אותי באהבה, ולא חשבו שאני מוזר

ובאמת כשהלכתי עם שאר הברווזים, לא הצביעו עליי ולא הציקו לי

אפילו הפילים שהביטו מרחוק - לא התערבו

ואני הייתי מאושר, סוף-סוף מצאתי את מקומי

ועתה אני ברווז גאה, ואני מבין שזכותי להיות ברווז, וזה לא הוגן להפוך אותי למשהו אחר

אני גם לא מתבייש יותר להיות ברווז, ככה אני וזהו, 

וגם אם הייתי רוצה להיות פיל - לא הייתי יכול,

אז למה לייסר את עצמי סתם?

ולפעמים עד היום, איזה פיל לפעמים מביט בי בבוז,

אבל אני לא מתייחס אליו, פילים הם טיפשים,

ואני ברווז גאה, וחכם יותר מכל אותם פילים מרובעים.

זהו, זה מה שיש לי להגיד.