כשיש מה להגיד

הגענו לכאו...

נובמבר 2015

ואנחנו עדיין חיים

מגיעים על הברכיים מהמיטה,

השירותים, שתינו משהו

ראינו דרך החלון שמיים כחולים

אמרנו בוקר טוב לנו,

למרות שעכשיו 4 אחה"צ,

ואנחנו לבד בבית, ןיש רעש מהשכנים,

ואין הרבה סיגריות, אבל יש שקט

שקט כזה שאפשר לכתוב בו, ולהגיד,

שקמנו משינה ב-נובמבר 2015,

ואנחנו עדיין חיים

שמענו שירים של שלום חנוך,

ג'ימי הנדריקס, הדלתות, קווין

הפיקסיז, ג'אנז נ' רוז'ס, זוהר ארגוב

אלי לוזון, דקלון, בוב דילן, הצ'רצ'ילים

ג'אניס ג'ופלין, נינה סימון, גבי ברלין

אנחנו יודעים בע"פ את רוב השירים של שלמה ארצי

שמענו את השיר הראשון הנסיוני של אלביס פרסלי,

שהקליט לאימא שלו

ואת ההופעה של ג'וני קאש בכלא מול אסירים

שמענו את קורט קוביין ולהקתו נירוונה שלושה חודשים לפני שמת,

וראינו אותו דופק את הראש ברמקולים

אהבנו את איימי ויינהאוס,

וראינו הופעה מוקלטת שלה במועדון

החומה של פינק פלויד, ראינו גם את הסרט

החברים של נטאשה, הקספרים, איפה הילד,

מטרופולין, כנסיית השכל, משינה, ברי סחרוף, רמי פורטיס,

היהודים

גם אותנו מותו של אריק איינשטיין הכניס להלם ועצב עמוק

אבבה ומייקל ג'קסון, בריטני ספירס ושאקירה

וכמובן לנרד כהן,

ודיוויד בואי

את כולם שמענו, ואולי עוד כמה שכרגע שכחנו,

כמו ענבל פרלמוטר עם המכשפות,

ואואזיס הבריטים, וכמובן הביטלס,

אלטון ג'ון וג'ורג' מייקל

ועכשיו הכול בסדר, עד שלא יהיה בסדר,

ואז נלך

אבל התעוררנו בריאים יחסית,

בנובמבר 2015, 4 אחה"צ,

וראינו שמיים כחולים.