כשיש מה להגיד

מטפטף בפינות את הצער שלו והכאב. זה משחרר קצת את החבלים שכובלים את הלב. מה רציתי להגיד...? ערימות כאלה של אשפות מונחות בפינות הרחוב. אני מריח עד לכאן, וכל הזמן, את הסחי שלהם. מה אתה מנסה להגיד? 10 אחוז מאזרחי ישראל מחזיקים ב-90 אחוז מהכסף הכולל במדינה. הכוונה כמובן לשוק האזרחי, ולא דברים כמו מוסדות מדינה. מה אתה מנסה להגיד? יש פה תעשייה שעובדת למען עצמה, ושואבת כסף מ-90 אחוזים מהאוכלוסייה. ואלה הם ה-10 אחוז שמחזיקים ב-90 אחוז מהכסף הזמין במדינה. מוכרים לך גימיק. מוכרים לך תוכנית טלוויזיה (מבויימת כמובן, אפילו אם זה "ריאליטי") דוחפים פרסומות על ימין ועל שמאל בטלוויזיה, באינטרנט, ברדיו... וכל אחד מהם הוא התשובה המדוייקת לכל משאלותיך או חלומותיך. כל אחד משתלם. כל מוצר או שירות, אם לא תשתמש בו... הפסדת ויצאת פראייר. בפרסומת זה נראה יפה, ואפילו משתלם, או בריא, או אפילו מציל חיים. אבל כשהאדם עומד מול אותו גוף, לאחר ששילם ממיטב כספו, הוא מקבל יריקה עסיסית לפנים. הם לא מקצועיים, הם לא רוצים בטובתך, הם לא טובי-לב - זו פשוט תעשייה של מסחטת כספים.

לוקחים את התפוז התמים ושמים אותו במסחטה. סוחטים ממנו את כל המיץ, ומשמנים במיץ הזה את גלגלי התעשייה כדי שתסחט עוד מיץ, מעוד תפוזים, וכמה שיותר. וכשיש מלחמה, כשישראל במצב ביטחוני קשה, הם בורחים לאירופה, או לארה"ב, ומאוד "מודאגים" ו"דואגים" מה קורה בארץ, ושומעים תחנות רדיו מישראל בלי סוף, כמו רשת ב' של קול ישראל.

זה אוכל מהיר וזול שנמכר ביוקר. זה צעצועים לילדים עשויים פלסטיק שלא מחזיקים חודש. זה מכונות כביסה עם אחריות לשנה - שמתקלקלות אחרי שנה. זה מערכות סטריאו שלא מחזיקות יותר מ-3 שנים מקסימום, במקרה הטוב. זה כספי פנסיה של ההורים שלכם והסבים שלכם, שנסחרים בבורסה בלי הסכמתם. (הם אף פעם לא מרוויחים - כי רווח הולך למדינה, והפסד לעובד.) זה ה"תספורות", כלומר קיצוץ בחובות של חברות ענק ב-20-30 אחוזים, ואת האחוזים האלה הפועל והאזרח הפשוט משלמים. זה מס הכנסה של 3 אחוז לחברות ענק, ומס הכנסה של כ-20 אחוז לאזרח ממוצע. השמנת של ישראל ניזונה מהאזרחים שהם כמוני וכמוך.

רק רציתי להזכיר.