"קשה לי, את רחוקה ממני. קשה לי, והמיטה כ"כ קרה. קשה לי, אוהב אותך עודני..."
מה אני יכול או מסוגל או צריך או אמור לעשות כשאני לבד בבית בחום בוער קומה אחרונה, ואין לי מזגן מזוין, ואני לא מצליח לשתות או להתרענן מספיק, וכל הגוף שלי יבש כמו קרקר. מה אני אמור לעשות? בטח לא לשבת ולבשל גם את המוח מול הטמבלוויזיה. בטח לא לצאת בשעות חמות כאלו מהבית, רק אם באמת צריכים. בטח לא לאכול אוכל חם מבושל או מרקים. רק אולי קפה. בטח שאני אוהב אותי, אבל קשה לי לאהוב אותי כשאני מרגיש כמו חיה מזוינת שלא שתתה המון זמן, ושוכבת בשמש, קשורה ליד פתח של חדר דודים בוער, והחלון או הדלת בדיוק מעליה. מה לעזאזל אני אמור לעשות? מה אני צריך לעשות?
קשה לי, ואני גם אדם מעשן שמכניס עשן לריאות. אני יישן וחולם... הו, כל מיני דברים שיגעוניים. וככל שאני יישן, וככל שאני מאונן, ואני עושה את שניהם הרבה - המוח לא חושב, כי קשה לו לעבוד בחום הזה, ועוד לחלום, ועוד להרגיש... תשששוקההה. צריך פשוט מאוד וקל מזגן מזוין בבית הזה, וכמה שיעלה החשמל, קצת הרבה, שיעלה. אבל יש פה אבאים שמתקמצנים על חשמל, ואי-אפשר לחיות פה בצורה כזאת בכלללללללללללללללל.
לכן והתאם לזאת, אני מחליט ומגיע למסקנה שאין מה לעשות. פשוט אין. אין לי לאן ללכת, אין איך לצנן את הבית, אין מה לעשות - רק הרבה מים קרים במקלחת, ולשתות הרבה קר, ולשבת תחת המאוורר. והוא יודע את זה, הוא יודע שאין מה לעשות, אז מה אכפת לו? הרי אני לא אלך מכאן, כי אין לי לאן. לעזאזל, איזה מצב מחורבן.............!!!!!!!!!!!!!!
אני שולח ניחומים למשפחות הנופלים, ורפואה שלמה לפצועים.
העם עם צה"ל. עכשיו ולתמיד.
וכל הנ"ל שכתבתי על עצמי, מתגמד לעומת הגיהינום במלחמה אותו חווים החיילים...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רינגו סטאר