לחלום מהבטן

אני מכירה אותו שנים רבות, עוד הרבה לפני שהכל התחיל. 

הוא תמיד אהב אותי, תמיד רדף אחרי, תמיד היה חבר טוב שלי. 

ועכשיו, כמו כל סיפור רומנטי דביק, הוא בן זוגי האהוב שאני כל כך אוהבת. 

הוא אוהב אותי, אני יודעת שכן, אבל אני רואה בעיניים שלו כמה הוא מייחל לעצמו שחברה שלו תהיה רזונת וקטנטונת. לצערי אני לא רואה את זה רק בעיניים שלו, אני שומעת אותו רוצה את זה. 

הוא מסתכל על תמונות שלי מלפני שנתיים - שלוש, באחת התקופות היותר צנומות שלי, ופשוט נדהם ואפילו מתחרמן. ואני, אני מנסה לדבר אל עצמי בלב שלם ולהזכיר לעצמי כמה שהייתי עצובה וחלשה בתמונות האלו. כמה שזה לא טוב. הרי החלום שלי הוא להקים משפחה ובתקופה ההיא לא יכולתי אפילו לחשוב על אפשרות להיכנס להריון כי הרי לא היה לי מחזור. 

אבל הוא מסתכל על התמונות ואומר בהתלהבות "וואאוו איזה רזונת היית פה" מסתכל עלי עם עיניים מתחננות "נכון שאת תהיי רזה ככה?" ואני עוצמת את העיניים שלי ומחבקת אותו, רק שלא יראה אותי דומעת ונשברת. אני לא מגיבה, קמה מהספה, ומעבירה נושא. 

ואני שבורה, כותבת את הקטע הזה בזמן שאני בוכה. 

אני קורעה מפנים, הרי בסה"כ הוא האהוב שלי, הוא אוהב אותי. 

וזה ממש מוזר כי הוא לא מפסיק להעריף עלי אהבה, אומר לי כמה שאני יפה, אומר לי שהוא נמשך אלי בטירוף כמו שבחיים לא קרה לו, ובאמת הכל מעולה. 

אז למה? למה אלוהים זה חייב להיות ככה? 

אני יודעת שהשאלה שאני לא צריכה לשאול היא - למה אלוהים אני לא רזה ככה? אבל אני שואלת את השאלה הזו.