זה באמת מיותר
השם מרמז על הכל.
זה באמת מיותר. |
| 6/2014
 אני?
לכל אחד יש סודות.
השאלה היא כמה מהם ניתן לראות באמת.
יש את הבחורה השמנה הזאת שעושים ממנה צחוק.
הסוד שלה די ברור. הרי, מי לא ירגיש רע מלהיות מי, שהוא?
יש את המקובלת באופן מחליא.
מפחדת כל בוקר לקום לבית הספר ולגלות שהחברים המזויפים שלה יחכימו ויעזבו אותה.
עליהן קשה לראות. הן נראות מסודרות. היא יפה, שתשתוק.
יש את הבחור הזה, שמנסה להרשים אותן, אותם, את כולם.
בגלל זה הוא מתאמן הרבה, הוא מעשן, הוא מסתובב איתם.
אולי אפשר לראות? טוב, גם ככה לא איכפת להם.
ומה איתם? אלה, שהם כל כך רוצים להרשים?
הם בעצמם נוהגים ככולם. כמו עדר של בהמות מבולבלות.
אם זה בחיים הפרטיים שלהם או בסביבה, מול שאר ה'הם'.
אז את הסודות שלי קשה לראות.
מתחת לביטחון בשמיים, יש הרבה מאוד בעיות עם משקל. כמו כל נער או נערה בגילי.
מתחת לחזות היהירה יש פחדנות עד אין קץ.
קוראים לי משוגעת וקשה לי להבין למה.
אני קוראת ככה גם לעצמי, רק כי הם אמרו.
הם הרי מכתיבים הכל.
מכאן גם באה בעיית החברים, לא רוצה להתקרב יותר מדי.
לכן אין לי כאן, בבלוג, שם מוגדר או מין מוגדר. הגיל שלי נקבע על פי לחיצה קטנה על העכבר.
נשארתי רק עם עצמי ואיתה.
האם כבר השתגעתי מספיק?
אבל קלייר, הם רוצים לראות גם אותך, את הסוד הקטן שלי.
הגלוי אך ורק לי.
הם לא יבינו. הם לא צריכים להשתיק אותך.
את נעלמת עבורם.
הסודות שלי ושל רובנו נמצאים בראש.
לא כדאי שככה זה גם ישאר?
כי מהרגע, שהמציאות משתנה לדימיון, קשה להחזיק מעמד.
אז לכולנו יש סודות,
נגלים יותר ונגלים פחות.
אצלי הם כבר ברחו לחופשי.
אממ... כן~ אז הרבה מאוד זמן שלא כתבתי משהו מהראש אל הדף.
מקווה שאהבתם!
ק. ג'. אוסטין והשאר~ ♥
| |
|
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
