תמיד עם כל תובנה שיש לי מגיעה התובנה המרכזית והיא שהחיים שלי מלאי תובנות, לא בקטע פילוסופי אלא בקטע של - אני בן אדם שעבר הרבה דברים ועכשיו לאט לאט אני מתחילה לצאת מהביצה הזאת, וגם צורות חשיבה והתנהלות שנראות לי רגילות לגמרי מתגלות כסבך ענק של חוסר היגיון שפשוט למדתי לגדול עליו. אבל זה סבך שאפשר לשפר אחרי שאני עוצרת ומביטה בו כמו שצריך.
אחותי אמרה לי שלדעתה יש לי עניין פתולוגי עם כסף, והיא צודקת.
אני מאוד לחוצה על הכסף שלי (בפועל אין סיבה, יש לי מספיק בשביל לחיות ברגוע וזה עוד אחרי טיול של 5 חודשים). אחרי חשיבה מאומצת עם עצמי (סליחה, אבל אין לי כוח לכתוב על כל התהליך כי כבר כתבתי הכל במחברת שלי) הגעתי לכמה מסקנות:
1. אני צריכה להפסיק להיות בלחץ על הכסף ולהפסיק להציב לעצמי יעדי משכורת, אני כבר אחרי טיול, אני לא משלמת חשבונות, אני לא בזבזנית וככל הנראה תהיה לי מלגה כזאת או אחרת ללימודים. אז במקום להציב לעצמי סכומי עתק, המטרה היא פשוט שארוויח לפחות כמו שאני מבזבזת, כך שיהיה סטטוס קוו חיובי.
2. אני לא אעבור דירה כי, מה לעשות, כיף לי שיש לי חדר גדול ומעוצב, וכיף לי שאני יכולה לקחת את הרכב שלה כשאני רוצה, וכיף לי שאני לא צריכה לשלם חשבונות. אולי זה חלש אופי, אולי זה שיטחי, אבל לי זה נחמד. אבל וזה אבל גדול, אני צריכה להפחית את התלות שלי בה ולהתחיל להתנהג כמו שותפה שוות ערך - לעשות כביסה, להוריד את הזבל, לשלם על הדלק, וכולי. לא רק כדי שהיא לא תרגיש שאני חייבת לה משהו, אלא כדי שאני לא ארגיש את זה. וגם כי (אולי בעיקר כי) אני לא רוצה לחיות כמו טפיל, כי ככה בדיוק אבא שלי התנהל בזמנו ואני לא כמוהו.
3. אני אחזור לחדר כושר כי תמיד הרגשתי טוב אחרי שהלכתי לשם, וזה יותר קל כשיש תוכנית מסודרת, ויש שם גם חוגים שאני יכולה לבדוק בתקווה שאולי אני אמצא משהו שאני נהנית ממנו.
4. אני צריכה להתחיל להכין לעצמי אוכל שאפשר לחמם מהר, כי כשאני חוזרת הביתה הרוסה מעייפות מהעבודה (מה שמביא אותנו לסעיף 5), אין לי כוח להכין כלום ואני אוכלת מה שבא ליד. אז מעכשיו פעם בשבוע אני אכין מנה גדולה של עוף, וכשיהיה לי זמן אני אכין תוספת (אורז/פסטה/פתיתים), וזה ארוחה הרבה יותר מזינה ובריאה מלחמניה בלי כלום וקוביות שוקולד.
5. בגלל שאין לי משהו קונקרטי לחסוך בגללו, אני יכולה להרשות לעצמי להוריד משמרות בעבודה. לפי החישוב שלי, אם אני אעבוד בערך 5 משמרות בשבוע, כל משמרת 4.2 שעות על 45 שקל (זה הממוצע שיש לי עד כה במסעדה), אני אעשה 4.5 בחודש, וזה בלי לשבור את עצמי, ובלי כפולות. הפואנטה של השנה הזאת לא הייתה לקרוע את התחת, כלומר כן, גם לקרוע את התחת בעבודה אבל בעיקר לפתח את עצמי, וכשאני עובדת נונסטופ (השבוע למשל - 8 משמרות) אני מרגישה שאין לי זמן לכלום, וזה מפספס את הנקודה. אז מעכשיו אני אתחיל להוריד משמרות, ואז גם תכל'ס אין לי מה לחפש עבודה אחרת בינתיים כי זה מספיק לי.
6. לגביה, בגלל שאני לא אעבור דירה, אני גם מסרבת לבזבז את הזמן שלי פה כשאני עצבנית ומרוגזת בגללה. אז החלטתי לחיות בבועה לשנה הקרובה (עד שאעבור עם רועי לבאר-שבע בשנה הבאה). לשכוח מהכעסים שלי, לשכוח מזה שהיא דפוקה, להתנהג אליה בנחמדות. לא באמת לשכוח, לא באמת לוותר, פשוט לשים בצד, בשביל השקט הנפשי שלי.
חוץ מזה הגיעה מתלמדת חדשה לעבודה והיא ממש חצופה ואמרה לי דברים לא לעניין אז אמרתי לאחד האחמ"שים והוא הסכים איתי שהיא דפוקה, נראה מה יהיה עם זה, לי זה לא באמת משנה; כמעט תלשתי אתמול כשחשבתי על כל הדברים האלה אבל בסוף לא; לרועי יש בית ריק לשבועיים הקרובים ואז לי יש בית ריק ל5 ימים, מה שאומר כיף כיף כיף.
אוהבת המון,
סבט. 
נ.ב.: אני ורועי בתקופה ממש טובה וזה כיף, למרות שאחותו דפקה לי קטע בארוחת חג שהוכיח לי שהיא לא אוהבת אותי, ודיברתי איתו על זה והוא גם קלט ואמר שהוא מתנצל. אמרתי לו שזה בסדר, זה לא אשמתו, פשוט נפגעתי אם אנחנו יושבים 3 אנשים והיא פשוט מתעלמת ממני לחלוטין ומפנה אליי את הגב בזמן שהיא מדברת עם הבן אדם האחר. 
אני סיימתי עם לנסות להתחבב עליה, וגם אמרתי לו את זה. נשבר הזין. 
אבל כמו שאמרתי! בלי קשר לזה! תקופה ממש טובה. הסקס טוב, כיף לנו ביחד, הכל זורם וטוב וטהור כזה. שלשום ישבנו אצלו ועישנו במרפסת, ולרוב כשאני מעשנת אני מתפרקת ממש, והפעם הייתי בשליטה והייתה לנו שיחה ממש טובה על החיים ועל הכל (היה קטע בשיחה שהוא ביקש שאני אספר לו דברים טובים על אבא שלי, ואז גיליתי שיש לי רק שני דברים טובים לספר, וזה היה מפתיע לנסות לחשוב עליו בתור מישהו שיש בו גם טוב ולא רק רע, אבל זה לא באמת משנה. אני לא מרגישה חוסר בדמות אב, כי חוסר זה משהו שהיה ונעלם, ומעולם לא באמת היה לי אבא מגונן, אבל אולי אני בלחץ על הכסף כי אני מרגישה שאם אני איקלע לצרה לא יהיה מי שיגונן עליי. יהיה מי שיעזור ויעמוד לצידי כשווה, כמו רועי ואחותי וחברים קרובים, אבל אף פעם אף אחד לא ייגן עליי כמו הורה אמיתי), וגם היה ממש מצחיק, ואז היה קטע שהוא אמר 'כשאני איתך אני מרגיש שאני על גג העולם', ואני חשבתי שזה אירוני שאנחנו בקומה 2 מול נוף לא נוף עם מרפסת מעלינו, ושהוא מרגיש על גג העולם רק כי הוא איתי, ואז עלו לי דמעות של התרגשות. הוא הבן אדם הכי מטורף שאני מכירה. פאק כמה מזל יש לי שיש לי אותו. 
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
