Freedom is the right of all sentient beings.

בחיים לא תיארתי לעצמי שאני יכולה להגיע לרמות כאלה של קנאה, לא עלה במוחי אפילו הדבר הזה.

תמיד כשהייתי במערכות יחסים היו שואלים אותי תמיד "איך את לא מקנאה?" והייתי עונה להם בפשטות שאני פשוט מאמינה בעצמי ויודעת מי אני ולא צריכה לקנא בגלל שטויות וכי הקשרים שיהיו לי יהיו מבוססים על נאמנות אחד לשניה.

אבל איכשהו, זה לא עובד עליי עכשיו. 

באמת האמנתי בזה בתקופה כלשהיא ואני תוהה לאן התקופה הזו נעלמה, בלי הקנאה הזאת על הלב והמוח

להגיד לכם ת'אמת

נדפק  לי  המוח.

רק מהמחשבה שהוא מעניק לה תשומת לב ולא לי ושפעם הוא היה שלי והרסתי את זה.

אני לא מקנאה בה! אני מקנאה בעצם העובדה שהוא מדבר איתה, מפנה לה את זמנו, מבזבז את זמנו איתה...

פשוט לא יכולה. זה אוכל אותי מבפנים ואני לא יודעת מה לעשות. פעם ראשונה שאני מרגישה קנאה כל כך עזה 

זה כל כך כואב :( 

שבת כזאת...

אוף 

אני כל כך מלאת רגשות 

החוסר אונים הזה מעצבן אותי.

והוא כל כך רחוק..זה פשוט מחרפן

אני לא מאמינה שאני תמיד חוזרת על אותן הטעויות 

למה לעזאזל זה קורה לי

אבל זה לא נכון.אני אשמה למצב הזה בעצמי. 

מרוחקת,מתרחקת ללא הסבר....אוהבת.

הלוואי שזה לא מאוחר מידי הפעם. 

וואו.

עבר כל כך הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שכתבתי,

כל כך הרבה דברים השתנו מאז..טובים ורעים יחדיו

כאילו...וואו, עכשיו כשאני מסתכלת על התאריך של הפוסט האחרון והתאריך היום...לא תיארתי לעצמי בחיים שזה המצב שבו אהיה בזמן הזה.

כיף לדעת שבסופו של דבר כן קורים הרבה דברים בחיים שלי במבט לאחור. 

אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל...

אחת הסיבות שגם לא כתבתי פה היא כי נעלמה לי המוזה...גם עכשיו היא עדיין לא חזרה אבל הרגשתי צורך עז לכתוב פה...לפחות משהו...גם אם לא יצא הכי סבבה .

לא יודעת, 

אני חושבת שאחזור בקרוב 

זה פשוט יבוא לי בבום