Freedom is the right of all sentient beings.

בחיים לא תיארתי לעצמי שאני יכולה להגיע לרמות כאלה של קנאה, לא עלה במוחי אפילו הדבר הזה.

תמיד כשהייתי במערכות יחסים היו שואלים אותי תמיד "איך את לא מקנאה?" והייתי עונה להם בפשטות שאני פשוט מאמינה בעצמי ויודעת מי אני ולא צריכה לקנא בגלל שטויות וכי הקשרים שיהיו לי יהיו מבוססים על נאמנות אחד לשניה.

אבל איכשהו, זה לא עובד עליי עכשיו. 

באמת האמנתי בזה בתקופה כלשהיא ואני תוהה לאן התקופה הזו נעלמה, בלי הקנאה הזאת על הלב והמוח

להגיד לכם ת'אמת

נדפק  לי  המוח.

רק מהמחשבה שהוא מעניק לה תשומת לב ולא לי ושפעם הוא היה שלי והרסתי את זה.

אני לא מקנאה בה! אני מקנאה בעצם העובדה שהוא מדבר איתה, מפנה לה את זמנו, מבזבז את זמנו איתה...

פשוט לא יכולה. זה אוכל אותי מבפנים ואני לא יודעת מה לעשות. פעם ראשונה שאני מרגישה קנאה כל כך עזה 

זה כל כך כואב :( 

שבת כזאת...