בזמן האחרון אני יושב הרבה עם חברים חיילים. חלק באמצע השירות וחלק ממש לקראת הסוף.
וכל פעם ששואלים אותי על איפה שירתתי אני מעלה חיוך ועונה בגאוות יחידה לא מוסברת 'בטכני חיפה'.
ואז הסיפורים מתחילים לצאת.
כמו באותה הפעם שההורים שלי טסו לחול והייתי צריך להישאר שבת שמירה ולא היה מי שידאג לאחים העצלנים שלי.
באתי למפקד גף ושפכתי את ליבי בפניו; 'אין לי בעייה להשיאר שבת ואפילו 2, רק לא את זאת'
הוא לא נתן לי תשובה בנושא ורק אמר 'תעלה על אזרחי, אנחנו נוסעים לטייל במסלול ליד גבול לבנון'
וככה העברנו יום שלם אני ו2 מפקדים שלי (רס"ן וסג"ם)
ועוד בסוף היום שהפכנו רעבים מאוד התיישבנו לאכול באיזו מסעדת בוטיק. טרפנו סטייק ענק, המפקד הביא לי בירה (לא כי ביקשתי, כי ככה הוא רצה) ועל הכל הוא גם שילם.
או הסדר יום הכלכך קשה שהיה לי שכלל חדר כושר ובריכה באמצע היום. שלא לדבר על שנ"צים מטורפים.
סדר יום שכלל אורחת צהריים של שעתיים כי לא היה לי כוח לחזור למשרד.
ושתכלס היום עבודה שלי היה 3 שעות בהגזמה, כולל אפטר אחד לפחות בשבוע.
כל כמה זמן הייתי מבריז מהבסיס ואומר למפקד שלי שאני בתל נוף, ולמפקד שלי בתל נוף הייתי אומר שאני בטכני, ובתכלס? אני ישן בבית.
או התקופות שהעברתי בבקום כמגייס ואיך גייסתי כמה מהחברים הכי טובים שלי.
הייתי מהקקות האלה שצועקים על המתגייסים הצעירים לעלות לאוטובוס.
יש לי כמה חברים שדפקו לי את ההקשב הראשון שלהם.
לפני שבועיים ישבתי אצל חבר ופתאום מישהו שאני לא מכיר אמר 'אני נתתי לך את ההקשב הראשון שלי' (לא הפסקתי לצחוק)
ושאפילו עשיתי לחבר מאוד טוב שלי ביקור נפקד.
הגעתי אליו הביתה על אזרחי ורק הסברתי לו מה יכולים ומה לא יכולים לעשות לו ואיך יהיה לו הכי קל לצאת מהצבא...
שלא נדבר על כל הבחורות שהיו שם בשפע, ממש פיק אפ בר (רק בגדול).
תכלס? הייתי חוזר על השירות שלי שוב...
אבל במקום זה אני עובד בעבודה שאני אוהב עם בוסית שיודעת רק להגיד איפה אני לא טוב ושאני לא עושה מספיק (דבר שקרי לחלוטין)
כינוי:
DjLoG
בבלוג זה
בכל הבלוגים
