עדיין לא החלטתי אם אהבתי אותו או לא.
נתחיל בזה ,
בוידוי המגוחך הזה...
לפני שנתיים וחצי שנים בערך...
ביקשתי מידיד טוב שלי שעבד בחנות ספרים המלצה לספר.
"יש ספר חדש,
יש עליו ביקורות חלוקות,
לא קראתי אותו אבל זה סיפור אהבה אפל (dark romance )
כמו שאת אוהבת תנסי קוראים לו 50 shades of grey.
ציפיתי לערפד,
מלאך,
איש זאב,
בסוף קיבלתי אדון.
סדיסט.
קראתי את 3 הספרים בלגימה.
לא פחות מחודש.
הובכתי.
קראתי דברים,
ששיקפו בדיוק מה שרציתי.
מה שאני אוהבת .
עוד מישהי איפשהו בעולם חושבת את אותם דברים.
מפנטזת על אותם דברים.
שמרתי את זה לעצמי.
בסוד.
שלי.
ואז חצי שנה אחרי,
פתאום,
כללללל העולם קורא את זה,
בנות באוטובוסים.
בנות בבסיס.
פתאום זה יהיה שכיח.
נתן לי בוסט,
להשלים עם מה שאני אוהבת.
מה עושה לי טוב.
אז אחרי החפירה הזאת.
אסכם שכנראה שאצטרך לראות את הסרט שוב,
להחליט מה אני באמת חושבת.
היו שם סצנות מגוכחות.
בלי ספק.
כל מיני דרמות הוליוודיות מטומטמות.
גם דברים שרוב הסיכויים שאם אקרא את הספר עכשיו,
אחשוב שזה מגוחך.
בכל זאת למדתי קצת מאז.
אבל מה,
הסרט הזכיר לי כמה מתסכל זה לפעמים,
להיות מולך.
כמה מעציב אותי שמשהו עוצר אותך.
כמה כואבת הידיעה הזאת,
שיש שם מישהו,
במרחק של בערך 60 ק"מ ממני,
שמתאים לי ,
כמו כפפה ליד .
וגם אם זה רק לעונת החורף.
גם אם זה חד פעמי.
וגם אם לא.
גם אם תחליט שטוב לך איתי,
לבינתיים,
וגם אם תחשוב שלא.
יש בנינו הרמוניית כינורות לא הגיונית, מושלמת. (מקווה שזכרתי נכון)
גם אם ננגן לילה אחד,
וגם אם נהפוך לתזמורת מנצחת.
מה עוצר אותך מלהגיד לי :
"קסם(כמה זמן לא קראת לי ככה, אולי כבר לא ראויה לזה?)
בואי,
בואי אלי,
שבי איתי קצת,
נשקי אותי קצת,
לטפי אותי קצת.
תני לי להרגיש אותך,
להרגיש את עורך,
את שיערך,
את שפתייך.
תני לי להריח אותך."
אף פעם לא תהית איזה ריח יש לי?
מה תחושת עורי?
או איך זה להרגיש אותי מבפנים?
איך זה למלא אותי?
מה עוצר אותך?
מה מונע ממך להרגיש את כל זה?
לחוות את כל זה?
אבל באמת,
לא דרך המסך.
חישלת אותי,
ואתה יודע את זה.
אני כבר לא חושבת שסוף העולם מגיע כשאתה הולך.
אני כבר לא היסטרית.
הבנתי שהסרט שחייתי בו בהתחלה,
הסרט בו אנחנו נפגשים ואתה מבין שאני אשת חייך,
הוא רק סרט.
ואתה יודע את זה.
לא משנה מה תיהיה התוצאה של זה,
של סיטואציה כזאת,
אני אחיה אחרי.
אני אשרוד.
אז מה עוצר אותך?
אין בך עניין בי?
אוקיי.
לא מסקרן אותך לדעת איך אני מרגישה ?
בסדר.
אבל תגיד.
אולי זה גם קצת חי בסרט,
אבל אני לא חושבת שזה המקרה.
אני מרגישה שזה משהו שאתה רוצה,
שמעניין אותך.
השיחה הראשונה שלנו אחרי שניתקנו קשר,
ההיא שנעצר לי הלב שראיתי את צג הטלפון,
ההיא שבמילותייך,
אמרת שהתגעגעת אלי.
שם הבנתי שלא רק לי היה קשה,
שלא רק אני נעצבתי,
שלא רק לי חסרו כל השיחות שלנו,
אלא שארכו שעות על גבי שעות,
וגם זה לא היה מספיק זמן.
השיחות על הכל ועל כלום.
אז מה עוצר אותך?
מקפה או בירה,
עד לשבת על הספה עם האתר של הגשם על פול ווליום,
מלישון בזרועותיך אחרי שקרעת אותי,
עד לחייך לך מהצד השני של השולחן.
לא היית רוצה לדעת לאן אגיע לך?
אם לכתף,
או שאולי בכלל לשפתיים.
חח זה נשמע מצחיק אני יודעת,
אבל דברים כאלה קטנים,
אלה שאם לא אהיה שם לידך,
לעולם לא נדע.
ואם יש משהו שאסור להגיע איתו לקבר,
זה "ומה אם..?"
אז מה עוצר אותך?
כינוי:
Moon Struck
בבלוג זה
בכל הבלוגים
