Counting Crows

להתרגש ממחר,

לחייך הרבה,

להיות במצב רוח טוב....

כל היום הזה היה הכנות,

בתכלס כל החודש...

אבל היום היה השיא.

שעות היינו במטבח ובת דודה שלי אפילו באה לעזור.

ובמקום להיות במצב רוח טוב,

הכל עיצבן אותי.

דברים שוליים הביאו אותי לדמעות.

אני מתבאסת משטויות.

אני לא אמורה להיות עצובה ומבואסת לקראת שתיית השחרור שלי.

כמעט כול האנשים שחשובים לי יהיו שם.

אני סוף סוף משתחררת!

אז די.

למה אני ככה.

זה מרתיח אותי.

אני מרגישה לבד....

למרות שאני מוקפת בכולם.

ואני אוהבת אותם כל כך,

ומעריכה אותם כל כך אבל הראש שלי לא שקט.

הגוף שלי בעצבים,

הדמעות עומדות על הקצה.

הראש שלי מתפוצץ...

אני רוצה שקט.

נמאס לי.

אני מתוסכלת.

מאוכזבת.

ועצובה.

וכועסת.

על עצמי בעיקר.

אני כואבת.

נקווה שהלילה הזה יעבור מהר ,

שהראש ישתתק קצת.

אני נכנסת להתקלח.....

אולי זה יקל עלי קצת.

בשום חלק בחיי,

לא חשבתי שככה יראו חיי

וככה ארגיש לפני השחרור שלי...