על הראש.
יותר מידי דברים שאני צריכה לכתוב.
אבל אני עייפה.
בעיקר מותשת....
אני לא מבינה מה קרה....
וזה רק הופך את תדמית המיתתמת שלי
לעוד יותר מיתממת.
אבל אני לא.
באמת!
איזה סיבה יש לי להיתמם .
חשבתי שהוא יהיה שמח בשבילי.
שהיה לי שבוע טוב.
שחייכתי וצחקתי וחוויתי.
שהרגשתי.
אני לא מבינה מה קרה.
אם הוא רצה רק שקט הוא יכול היה פשוט להגיד,
די,
לא רוצה לשמוע ממך יותר.
מעולה?
מעולה שאחריש?
שלא תשמע ממני?
אני לא מבינה מה עשיתי.
מה עשיתי לא נכון....
הייתי בטוחה שהוא דווקא יהיה גאה בי.
כי פעלתי אחרי שחשבתי.
ולא להפך..
עשיתי מה שידעתי שיעשה לי טוב..
לא הייתי פזיזה...
קשה לי בידיעה שהוא כועס עלי.
או שהוא מאוכזב.
במיוחד שאני לא יודעת למה....
מחר יש לי טיול אחרון מהצבא...
אני חושבת שהחוסר חשק שלי ,
נובע בעיקר מזה שזה מסמל את הסוף...
אני צריכה חיבוק.
ממנו.
שיגיד אני לא כועס עליך,
בואי,
בואי קסם,
שימי עלי ראש...
אני מרגישה כאילו רק מרחיק אותו ממני...
מרחיקה את עצמי מהידיים שלו.
כינוי:
Moon Struck
בבלוג זה
בכל הבלוגים
