לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Counting Crows




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2014    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2014

עוד בלגן...


לא כתבתי הרבה זמן...

אני לא יודעת אם זה מחוסר חשק,

חוסר כוח,

יותר מידי חשק,
 בלגן...

 -


 אמא שלי לא מרגישה טוב בכמה ימים האחרונים...

זה תמיד קורה בזמן הזה של השנה...
ביום ראשון יהיה 4 שנים ליום שאבא שלי חלה...

כל שנה זאת הפעם היחידה שהיא באמת מרשה לעצמה לשכב על הספה כל היום,

להירדם....

לחזור מוקדם מהעבודה,

לנוח באמצע היום....


 השנה היא באמת על הפנים.

חום עולה ויורד,

כל היום הייתה בבדיקות בטרם...

אז ישר אחרי שיעור הנהיגה נסעתי לשוק (כמו כל שישי)
לקנות לסבתא שלי דברים,

ואז אליה הביתה,

שלא תישאר לבד.

אחותי הייתה עם אמא.


ישבתי איתה כל היום,

הכנתי לה תה,

בדיוק כמו שהיא אוהבת:
 קצת נענע,

ועוד פחות צבע.

זה לא משנה את זה שכל פעם היא מזכירה לי:

לי בלי הרבה צבע כפרה...

וכל פעם אחרי השלוק האחרון היא אומרת:

תודה על התה מאמא,היה טעים.


 עכשיו,
בלילה לפני שיצאנו,

קיפלתי את כל השמיכות הפזורות בבית,

זה היה יום מעייף לכולנו...

והחזרתי אותם לארון,
 כי הם כבדות מידי בשבילה לסחוב,

שמיכות צמר חמות ומפנקות של פעם.

בדרך לשם שמעתי אותה אומרת לאמא שלי:
״היא ילדה טובה.

יודעת לעשות הכל,
עוזרת,

עצמאית,

מזכירה לי אותי כשהייתי בגילה,

וגם אותך...

לבעלה יהיה טוב,

הוא יהיה מאושר...
 כפרה עליה שתהייה בריאה״

כשהגעתי לארון הכנסתי את השמיכות,

סגרתי,

והנחתי עליו את הראש ...

התחלתי לבכות.

תוך כדי שאני שומעת אותה מדברת על כמה עזרתי לה,
וכמה אני טובה וחמודה,
ועצמאית.....
 בכיתי כי אם סבתא שלי חושבת שאני כזו,

יש סיכוי שזה נכון...
 אני כל כך אוהבת אותה.


 -

 אחרי שכתבתי פה על הירח,

והרומן שלי איתו,

חשבתי על זה,

כמות האושר שקיבלתי מהטלסקופ הזה,

היא כלום לעומת המחיר של אחד כזה,
ואיך זה שאני לא קונה ?

ואז הבנתי שיש כל מיני דברים שאני כמעט ולא קונה לי (או בכלל לא)
כי אני רוצה שיקנו לי...

לא כי אני מתקמצנת על כסף,

אלא כי אני רוצה שמישהו יכיר אותי מספיק,
ויהיה אכפת לו ממני מספיק
כדי לחשוב ולהבין מה יעשה אותי מאושרת...

ובתכלס,
יש הרבה דברים כאלה,

ורובם(חוץ מהטלסקופ)
הם דברים שיראו לאנשים כשטויות:

שוקולד מוצרט,

תאנים,

תותי יער,

צ׳יפס,

פרחים,
עציצים,

דיסק טוב,

ציור(גם אם מישהו יצייר לי איש מקלות,
עם בועה שאומרת I'm batman או אני אוהב אותך זה יעשה אותי מאושרת )

שיקחו אותי לעשות פיקניק בטבע,

או לסיור בכנסייה,
 שיקח אותי בספונטניות לחוף הים בלילה,
 ויחדור אלי במים החמימים משאריות השמש...

שיקח חתיכה של דשא(למרות שאני אלרגית)
ויכין לי טבעת או צמיד...

שיחבק אותי בלילה עד שארדם,

ויעיר אותי בנשיקה על המצח.....


 

 אני מתגעגעת להוא מהאוטובוס...

לבועה שנוצרת סביבנו.

שזה בסדר להתווכח במשך חצי שעה
על מה ההבדל בין חלום לפנטזיה,

ושזה הגיוני להזדיין על גג של בניין ליד התחנה המרכזית,

כשמה שמסתיר אותנו משאר האנשים שיושבים על הגג הענק
זה 2 שולחנות כמו שהיה לי בתיכון....

שהוא מלטף אותי בעדינות ורכות,

ומסתכל כאילו יושבת מולו מישהי ששווה להסתכל עליה...
 
 -


 למה פה גדול?

כי כמו תמיד לא הצלחתי להחזיר בפנים,

ושאלתי אותו אם בשבילו אנחנו משהו רציני,
אמיתי?
או שזה רק סקס?
ושב2 המצבים אני בסדר עם זה...

״this is not a conversation for the phone,
 lets talk about it when we meet"

ובאופן מאוד נוח לא יצא לנו להיפגש מאז..,

ואנחנו כבר בקושי מדברים....

כבר ראיתי אותי חיה איתו.
באמת,

זה בחיים לא קרה לי...

ראיתי איך אני קונה כמה שמלות קצת יותר צנועות
לכשאכיר את הוריו כי הם דתיים...

ראיתי איך אני גרה איתו בדירה שלו,
 ליד השוק,

ואיך כל שבת בבוקר אנחנו הולכים לשחק פריזבי
בגן סאקר שנשקף מהמרפסת שלנו..

איך כל ערב אני קונה לנו פירות טריים מהשוק,

מאותו המוכר שכבר מכיר אותנו בשמנו,
 וישאל כל יום מה שלומנו...

ראיתי איך אני מגדלת את ילדיי ללמוד אנגלית ועברית במקביל,

כמו שתמיד רציתי....

הוא אפילו נתן לי הצדקה ללמוד לסרוג כיפות,
כי תמיד רציתי
ואף פעם לא היה לי למי....

 הוא בטח יעשה לי את השיחה של:

זאת לא את זה אני...

את באמת מדהימה,

אבל....

 


 אני מתגעגעת לתחושה של היד שלך על העור שלי...

על הלחי,

על הצוואר,

על החזה שלי,

והפטמות שלי....

לתחושת הצריבה שהיא השאירה על הישבן שלי,
 אחרי המכה,

ולצורך שלי לנצור את ההרגשה בתקווה שנשאר סימן...

אני מתגעגעת לתחושה של הכיפה שלך בפתחים שלי...

המבט שלך בעיניים כשאתה יודע מה הולך לקרות עוד כמה שניות,
 שאתה תחדור אלי עמוק....

שעוד כמה שניות שפתיי יפתחו,
 ותצא יללה,

מיוחמת....

כשתפער אותי עם הזין שלך,
 אותו אחד שפינטזתי עליו כל כך הרבה פעמים...

אותו אחד שרק מהמחשבה עליו
הכל נהיה שם רטוב ולח...

אותו אחד שלו שמור החור השני,
הצר,
המפחיד...

אותו אחד שפערת כשהצמדת אותי לקיר,

ונצמדת אלי מאחורה...

הרגע האלוהי,

הכואב,

המלחיץ,

המענג......

אני מפנטזת עליו כל לילה במקלחת....
 לשמוע אותך אומר לי שהזין שלך בתחת שלי,

שאתה מרגיש את הדופק בורידים משתגע...
 לשמוע אותך נאנח וגונח ומקלל,

בזמן שאתה מזיין אותי מאחורה....

 

נכתב על ידי Moon Struck , 24/5/2014 02:39  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




Avatarכינוי:  Moon Struck

בת: 32




6,753
הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , מתוסבכים , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMoon Struck אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Moon Struck ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)