אני רצינית, אני פשוט לא מפסיקה לישון- או לחשוב על זה- בזמן האחרון.
החיים שלי פשוט כל כך מרדימים.
אמנם פורים והכל, והיה אקשן, אבל לא באמת, כי בחיים שלי אין דרמה, כי נועדתי לחיים חסרי תכלית של בורגנות נורמלית וזה לא הולך להשתנות.
אולי יש אנשים שבעיניהם קצת שיעמום זה כל מה שחסר להם, אבל אני לא יכולה לסבול את זה יותר. יש לי פעם בשבוע יום עמוס, ושבת מורידה את סף העניין השבועי שלי למינוס.
החיים החברתיים שלי די מוגבלים לבית הספר, כי אחרי הצהריים או שכולן עסוקות, או שאין לי כוח לאף אחת מהחברות שלי. אז יוצא שאת רוב זמני אני מבלה בגיבוש עם המחשב שלי, הטלוויזיה, המחברת או הספר.
פעם חשבתי שזה שאני כזאת הופך אותי למיוחדת, ושיש בזה משהו עמוק משהו- אבל עכשיו הייתי עושה הכל כדי להיות קצת יותר מוחצנת. נכון שאני מסכנה? אין לנו אפילו מסיבת פורים! כל מה שעשיתי בימים האחרונים היה לצבוע דברים ולכעוס על האנשים המעצבנים שבשכבה שלי.
יש לנו טיול שנתי השבוע, שלישי- רביעי- חמישי, למכתשים, ואני מחכה לזה משתי סיבות עיקריות- לצאת מהבית מהקיבוץ ומהכל, ולישון שלוש שעות הלוך ושלוש שעות חזור.
אוה, שינה בנסיעות... תענוג של ממש, אני נשבעת.
אז אמנם הטיול יהיה עם השכבה שלי שאני כל כך לא אוהבת עכשיו, אבל מי יודע? אולי זה ישתפר?
חחח. אולי לא.
ונסיים במשפט יפה ששמעתי ביום חמישי-
"אנשים צריכים להפסיק להסתכל אחורה ולשאול 'למה?' וצריכים להתחיל להסתכל קדימה ולשאול 'למה לא?'"
יפה, נכון?
ביוש. :)
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
