how can emptiness be so heavy?

איזה חרא נוו

החברה הכי טובה שלי לא מאמינה לי.

זה הרגע הכי מחורבן שיכול להיות.

באמת שכן. 

עזבו את כל הרגעים שאני שומעת ת'ריכולים הזולים האלה עליי, את אלה שבגדו בי, את אלה שפגעו בי, קיללו אותי, זה הכי חרא.

אני מרגישה נורא. למרות שנראלי שלא עשיתי לה כלום, למרות זאת היא לא מאמינה לי.

לא סובלת את ההרגשה הזאתי של "אם לא עשיתי כלום למה אני בוכה ?" 

יופי. באמת יופי.

בחיים השחורים האלה היא תמיד הייתה הנקודת אור שלי.. תמיד

כשהייתי עצובה היא חיזקה אותי.. תמיד

כשאני הייתי בדיכאון היא דאגה לשמח אותי.. תמיד

ואני ?

לא תמיד הייתי שם בשבילה.. 

לא תמיד שאלתי מספיק והרבצתי לה עד שהיא סיפרה לי מה קרה..

לא תמיד ניסיתי להמשיך ולדבר איתה..

לא תמיד הבנתי כמה היא חשובה לי..

כי מבינים כמה מישו היה משמעותי בשבילך רק כשהוא הולך 

והיא בחיים לא תדע כמה היא חשובה לי

ואם את קוראת אתזה.. אז אני מצטערת על כל מה שעשיתי..

וגם עלמה שלא

מצטערת שלא השקעתי מעצמי תמיד כמו שאת השקעת.. 

מצטערת שלא תמיד הצלחתי להעלות לך חיוך.. 

מצטערת שלא תמיד הצלחתי לעצור את הדמעה שלך..

מצטערת שלא תמיד הצלחתי לגרום לך להפסיק לחשוב על האידיוט ההוא..

מצטערת שלא תמיד עודדתי אותך כמו שאת עודדת תמיד אותי.. 

מצטערת על הכל..