פירורים של הלב

זה קרה..

סיפרתי.

ההקלה הייתה בעיקר מה שהרגשתי..

ציפיתי שיגיבו קצת שונה, קצת אחרת...

כנראה שאני סתם הוזה לפעמים ..

אבל זה כל כך משחרר

שפתאום מבינים מה עבר עליי בזמן האחרון

ופתאום אני יכולה לדבר על זה..

ופתאום הכל פתוח וחופשי.

אוף זה עדיין מוזר..

זהו, מחר זה קורה.

מחר אני מספרת..

זה עומד להפוך לאמיתי.

מישהי מהכיתה כבר גילתה (לא שתי אלו שאני סיפרתי להן) ודיברתי איתה והתחלתי שוב לפחד..

מה אם לא יאהבו אותי שם?

מה אם אני יהיה מוזרה?

או לא מקובלת?

או אולי כן מקובלת?

אם אני אתלבש ככה אני אהיה זונה? או מתחסדת? 

רק הלוואי שאני אהיה נורמלית..

יש לנו קבוצה בווצאפ של הבנות בכיתה..

וביקשתי שישארו מחר אחרי השיעור הראשון כי אני צריכה לספר להן משהו..

כמה בנות - כצפוי- התחילו לשאול מה זה וביקשו שאני אספר.. אבל אמרתי שמחר..

ואז מישהי, שפגעה בי בצורה נוראית לפני כמה זמן כתבה "אני היחידה שזה לא ממש מעניין אותה?"

את יודעת מה? לכי תזדייני!!! אם זה לא מעניין אותך את לא חייבת להישאר! אחר כך הרגשות אשם יהיו שלך!! לא שלי!!

אבל כמה טוב שיש חברות , שהגנו עליי, ואמרו לא לדבר אליי ככה, חברות באמת, שאני חשובה להן.

אני מפחדת. פשוט מפחדת.

מהכל...