מכתב גלוי לאהוב ליבי, פורסם לראשונה ב 28/6/2011

נערך מחדש.

כמעט והתייאשתי מלחכות לך, מדחיקה את זכרונך, וכל הזכרונות שיש לי ממך מושלמים.

וכשכמעט כבר שכחתי, פתאום פגשתי אותך, בבנק, תמיד בבנק.

איך תמיד אתה מופיע בדיוק ברגע הזה, שנייה לפני שאני מחליטה שעדיף לנו בנפרד, באופן סופי.

גם לפני שנה, ולפני שנתיים, בבנק, וגם מספר חודשים לפני, תמיד אתה מופיע, כבר 6 שנים שאנחנו משחקים.

ואז אנחנו מדברים קצת על הא ועל דא, ואתה אומר שאתה מחפש אותי,

וגרמת לי להתרגש, כי ידעתי, איך לא ידעת שאני יודעת?

לא מבקש מספר טלפון, ומחייך את החיוך שלך, שאני זוכרת מלפני כבר עשור אחורה,

החיוך הזה,
שאולי אתה לא שם לב, או אולי בוחר להתעלם, אבל בכל פעם שאני רואה אותך, אני כולי רועדת מהתרגשות, והמילים, לא יוצאות מהפה, מגמגמת.

ואני כל כך רוצה להציע לך לשבת לקפה, לדבר להשלים פערים, אולי ככה תיזכר כמה שאנחנו מתאימים.

וגם אחרי שדרכינו נפרדות, ונופפת לי לשלום, עוד גופי רועד, ופתאום אני מחייכת וקורנת מאושר, והיום הופך ליום טוב, ואני כמו ילדה קטנה, שמאוהבת בך, רוצה להיות איתך, לחיות איתך, לבשל לך, לחבק אותך, לישון איתך, ובמבט הזה שלך, אני יודעת שגם אתה רוצה, ומחכה שזה יבוא ממני..

ואין לי אומץ. אולי אם היית יודע אילו השלכות יש לך על החיים שלי לא היית חושש... 

ואתה לא ידעת שאני יודעת, אבל אני יודעת, שנפרדת מאשתך, ונבהלתי, האם יש לך אהבה אחרת? האם יש בחייך אישה? 
כמה שמחתי לגלות באותו מפגש בבנק שחיפשת אותי. אותי! 
וכמה ציער אותי לדעת שכשלא היה לי האומץ להגיד שאני עוד מעוניינת בך, חזרת אליה, ופספסתי את ההזדמנות שהייתה לי שוב איתך. 
הגלגל מסתובב אני יודעת, ומאמינה, שאם נועדנו להיות יחד בסוף עוד נהיה, גם אם זה ייקח שנים רבות.

בינתיים אמשיך להתגלגל בשביל החיים,

ולא תמיד להבין איך ולאן הגעתי, אולי אמצא אהבה אחרת, אולי לא, אולי בסוף יהיה כבר סוף. כל סוף שהוא.

**הקטע הינו פרי הדימיון, כל קשר למציאות מקרי בהחלט**