יש לי בחור אחד בעבודה שעובד אצל אחד הקבלנים, מלאו לו 18 סה"כ בפברואר שכל כך מזכיר לי את עצמי בתור נער, פרט לעובדה שהוא אתיופי וכשאנחנו עומדים אחד ליד השני אנחנו ניראים כמו ינג ויאנג.

שנינו באים ממשפחה די שבורה והסביבה שהוא גדל בה לא יותר טובה משלי, אולי אפילו יותר גרוע משלי...תלוי מאיפה מסתכלים על זה. לי היה אבא עד גיל 16 עד כמה גרוע שהוא היה, שלו נעלם לו בגיל 8.

אין לו מודל לחיקוי נורמלי ואין לו מישהו שיאיים עליו באלימות פיזית אם הוא יעשה שטויות כמו שלי היה(לפעמים האיומים היו מתממשים). בערך מגיל 13 הוא נכנס ויוצא מבתי סוהר, על גניבות, התפרצויות, אלימות, סחיטה ואיומים ועוד דברים שאין לי כוח לכתוב. לפני כמה חודשים הוא סיים לרצות את העונש האחרון שלו והתחיל לעבוד בצורה מסודרת פחות או יותר, אבל הרגלים גרועים מתים לאט...רק שלשום 4 בלשים באו לחפש אותו בעבודה, לוודא שהוא אכן עובד כמו שהוא סיפר לקצין מודיעין.

הוא עדין עושה שטויות, אני שומע אותו מדבר בטלפון עם כמה חברים שלו על עסק ההלואות שלהם, על הסמים שהוא מוכר פה ושם...פאק הוא מכר לי חשיש פעם אחת כשהייתי תקוע ולא היה לי מאיפה להשיג מהיום למחר. הוא עדין הולך מכות בשכונה וגונב מדי פעם, רק לא מזמן הוא הציע לי לקנות איפון 5 S חדש לטענתו הוא מצא.

המצב שלו גורם לי להבין כמה מזל יש לי...אם המצב היה הפוך איפה אני הייתי היום? גם עם רישום פלילי בגודל של מחברת? חסר עבודה בגלל שאף אחד לא רוצה להעסיק מישהו עם ר"פ הכי קטן שיש ואני לא רוצה לחשוב על הגרוע מכל.

אומנם אבא שלי לא היה תמיד שם בשבילי, הוא היה אנטיפט וסוציאופט רציני אבל הוא תמיד דאג שיהיה לנו מה לאכול בבית, שיהיה לי מה ללבוש, שלא נהיה בחוב של שקל אחד אפילו והכי חשוב לו שאני לא אסתבך בשטויות כמו רוב החברים שלי ודאג להבהיר לי שביום שיעצרו אותי יהיה היום שאני אתאשפז גם עם צלעות שבורות(וידעתי שהוא לא שיקר או הגזים) ופחדתי מזה פחד מוות. חבל שהוא חשב שהחוב כלפי "שולם" כשהוא עזב את הבית והייתי בן 16 עדין, על זה אני לא אסלח לו בחיים.

אז אני לא מאמין שאני אשכרה אומר את זה, אבל כשאני מסתכל על הבחור הזה, אני מודה על מה שהיה לי. אבל מתסכל אותי בטירוף שהוא לא מקשיב לי, למעסיק שלו ולעוד כמה אנשים שמנסים לגרום לו להבין שלכסף קל יש השלכות מאוד קשות.