קראתי את הפוסט הזה וראיתי הרבה נקודות טובות שם. קראתי עוד איזה פוסט שמציג את הצד השני שגם הוא היה כתוב לא רע בכלל וחשבתי על זה קצת בעצמי ואמרתי למה הן כן ואני לא?

אישית אין לי שום דבר נגד הכרויות באינטרנט, לדעתי אתרי הכרויות זה אחלה של דבר במיוחד לאנשים ביישנים שמה לעשות, קשה להם לגשת בחורה בבר או ברחוב. אני מכיר הרבה אנשים כאלה...פאק אני הייתי כזה בעצמי עד לפני כמה שנים.
אבל הבעיה בבלוגספירה שהפלטפורמה פשוט לא נועדה לזה אלא פשוט לתת במה לאנשים כדי להיתבטא. בין אם זה לספר על חוויות יום יומיות, לפרוק את מה שיושב על ליבם, לספר לאנשים כמה רע או טוב להם, לכתוב יומן ועוד אינסוף דברים.
באתר הכרויות אנחנו לרוב יודעים מה אנחנו מקבלים, אנחנו רואים אוסף של תמונות כמו הספרים האלה בתחנת המשטרה במז"פ שמלווה בטקסט קצר או מגילה שלמה שמדברת על האשיות ומה בדיוק הוא/היא מחפשים.
כשבוחרים לפנות למישהו או למישהי רק על סמך הבלוג שלו מקבלים חצי חתול בשק, אומנם יש לנו הצצה נדירה לאישיות שלו, עם כל הפגמים, השריטות והיתרונות אבל כמה שלא ננסה לברוח מזה ולנסות לא להיות שטחיים מראה חיצוני זה מה שפותח לנו את הדלת הקדמית. אם אין איזשהי כימיה או משיכה ראשונית אין שום מצב שיש עתיד לקשר הזה.
נכון, ע"פ כל מיני אמני פיתוי כאלה ואחרים משיכה ניתן ליצור עם הפגנת בטחון עצמי ולדבר לצד הפרימיטיבי של המוח(לשני המינים) אבל אני נוטה לקחת את הדברים שלהם בעירבון מוקבל מאוד.
אז נגיד שמצאתי בלוגרית שהכתיבה שלה מדברת אלי ואני מרגיש שאנחנו מאוד דומים ומתאימים וגם המראה החיצוני שלה מאוד מדבר אלי, אבל חלק גדול מהיופי של לצאת עם בן אדם זה להכיר אותו צעד אחרי צעד ואם כבר קראתי 100 פוסטים שלה שחושפים אותה לגמרי כאילו היא ממש ערומה מולי, מה נשאר? איפה המסתוריות?
קיצורי דרך זה נחמד, אבל המסע זה חלק מהעיניין לא?
אני זוכר ממערכות היחסים שלי שחלק מהעיניין בשבילי היה לגלות עליה משהו חדש כל יום ולהבין כל יום מחדש מה באמת משך אותי אליה מלחתחילה. או אפילו אפשר להשוות את זה ללקבל מתנה, לפתוח את העטיפה ולגלות מה יש בפנים. אז אם מוציאים את החלק ממערכת יחסים זה פשוט לא מעניין יותר ואני בן אדם שמאבד עניין מהר.

בתאוריה, זה נשמע נפלא להכיר מישהי עם כל הפגמים שלה ועדין לרצות אותה...אבל כשהמסע הזה של להכיר את הבן אדם בהדרגה לא קיים זה פשוט לא זה.

(כי בא לי לעשן, לזיין ולספור כסף)