כל כך הרבה מחשבות מתסכלות בימים האחרוניםגוררות אחריהן שאלות.. כי אני בנאדם דיי הגיוני(ניראלי)
ואני בנאדם די אופטימי, הדברים היחידים שמדכדכים אותי
הן לרוב כשאני מבין שאני מפשל שוב שוב ושוב, ובדרך כלל
אני מפשל בענייני נשים..
אז אני שואל את עצמי שאלות שיובילו אותי לשורש הבעיה
כי אם לא פותרים בבעיה מהשורש היא תחזור...
הבעיה העיקרית שלי ביצירת מערכות יחסים
היא אולי התפיסה שלי? מניח שיש לי השקפה רומנטית על העניין.. ולאחרות לא
למען האמת לא בטוח מה ההשקפות של השאר, אבל מן הסתם כל אחת טיפה שונה, שזה גם מתסכל
כי כל פעם מחדש צריך ל"חקור" איה סוג בנאדם היא ומה היא מעדיפה (אולי אני מתחשב מידי?)
וכנראה לא נתקלתי במישהי עם השקפה דומה לשלי (כי אז זה היה די קל להתחבר) או שאם פגשתי אנחנו לא תואמים בסטנדרטים אחד של השנייה
אז איפה השורש שלי בדיוק? מה אני עושה לא נכון ובאיזה שלב?
יש מצב שאני נלחץ כשאני חושש שהרסתי את זה, ואז כשאני נלחץ אני מאבד את הקצב ואני מתחיל להיות לא כמו שהייתי עד כה
והכל מתדרדר
ניראלי גם שלוקח לי הרבה זמן ותמיכה מהצד כדי לחזור לאיפה שהייתי, ואני לא מקבל את התמיכה הזאת רוב הפעמים,
ו..אני מצפה שהכל ילך חלק, אולי אני נאיבי מידי כי אני עם השקפות רומנטיות מושלמות קיטצ'יות
ניראלי שאם אני ימשיך כמו שנהגתי עד עכשיו כל הכישלונות ישנו לי את ההשקפה, יהפכו אותה על הגב ואני יהיה ממש אנטי ופסימי
אני פוחד להרוס את מה שאני בונה במערכות יחסים אולי כי פוחד להתחיל מהתחלה, או אולי כי אני מפחד להרגיש חסר טעם
בכלל כל הכישלונות גורמים לי להרגיש ממש אפס
כי לא הייתה לי בת זוג כבר 4 שנים אולי וכל מה שהיה ב4 שנים היה פשוט קרס מול העניים שלי כי פישלתי
וזה מוריד את הביטחון, אבל מאיפה מגיע חוסר הביטחון מלכתחילה? מביישנות? אולי גם בביישנות יש קמצוץ של חוסר ביטחון?
אז איך ולמה גדלתי להיות ביישן? חוסר דוגמה? או אולי חשש שיצחקו עלי? כולם פוחדים שיצחקו עליהם לא? כי בני אדם רוצים להרגיש נאהבים ומקובלים וחלק מהחברה, אף אחד לא אוהב להרגיש בודד...
אז למה אצלי הפחד הזה נתפס יותר ופלש גם לביטחון שלי ולביישנות שלי? מה אף אחד לא עצר אותו כשהוא היה בשער? חוסר תמיכה
אבל בצעירותי התמיכה הייתה חסרה לכל חברי המשפחה בגלל זה הם לא מזגו קצת תמיכה שלהם עלי, כי להם היה חסר
זה מסביר לי למה אני אוהב לתמוך באנשים שסביבי, כי אני מבין מה זה חוסר תמיכה
אני צריך להגיד תודה על התמיכה שיש לי בימים אלו, היא לא מרובה אבל עדיף מכלום
אני ממש אוהב משפטים קצרים כאלה שמסבירים או שנוגעים בי בנקודה מסוימת בהבנה שלי
למשל; החיים הם אוסף של תוצאות שנגרמו מהבחירות שעשית, אם אתה לא אוהב את התוצאות, תשנה את הבחירות שלך.
מכאן אני שואל את עצמי, איה בחירות חדשות לעשות? לשנות השקפה? כי כנראה אנחנו חיים בתקופה קצת פחות רומנטית? אולי פשוט כדי להכניס אותה לארון ולהשתמש בה בשלב מאוחר יותר ומתאים יותר
אולי אני צריך להישאר כמו שאני, לא להתייאש ולהילחם טיפה יותר ? אני פשוט לא אוהב לגרום לאנשים שאני מחבב להרגיש לא בנוח, אנשים נרתעים ומתרחקים מאלו שגורמים להם חוסר נוחות, אז אני לא רוצה לעבור את הגבול הדק הזה
אולי אני צריך להפסיק לחשוב כל כך הרבה, יש מצב שלחשוב הרבה ולהתעמק מכניס אותי לסרט שבכלל לא כתבו עדין
נראה לי די הגיוני, למה אני מתעמק כל כך בהכל? מאיפה מגיע כל החשיבות הזאת? מישהו שבקושי היכרתי אמר לי פעם שאני מחפש משמעות בכל דבר, מאיפה הוא ידע? עד שהוא לא אמר את זה לא חשבתי על ה, ואז הייתי חייב להסכים, הוא צודק
אבל למה אני מחפש את החשיבות והמשמעות? למה לא גדלתי להיות חסר איכפתי כמו כל שאר החברה שלנו שאיכפת לה רק מעצמה?
..כי מה הטעם בלחיות חיים חסרי משמעות? פשוט להעביר את המן לי על הכדור ולמות?
לא חושב שזאת הגישה, אני כנראה נאיבי לחשוב שלכל אחד יש המשמעות שלו בחיים אפילו אם הוא לא מוצא אותה
עד עכשיו הבנתי שאני צריך להיות פחות רומנטי אבל עדין להיות יחסית איכפתי וטיפה נחמד כדי לא לפגוע באנשים ולהרחיק אותם
צריך גם להתעמק פחות בדברים שיכולים להכניס אותי לסרט ולפתח ציפיות או להרוס ולערער לעצמי את הביטחון
אתם לא חייבים להגיב, אם באלכם אתם מוזמנים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Ordinary Human