בנתיים דברים שאני מנסה לעמוד בהם לא ממש מצליחים.
הרבה שאיפות, אבל הפה אומר אחרת.
המוח לעומת זאת לא מפסיק לחשוב על העבר,
לפעמים זה יכול לשגע אותי עד שאני לא נרדמת בלילות.
אבל כמה פגישות פה ושם, ניסיונות נואשים להיות אחראית,
דברים פשוטים שמעסיקים אותי.
גם אם זה יהיה האדם האחרון שאני ארצה לראות לפני שהעולם יתפוצץ,
המוח והלב שלי תמיד יגידו דברים אחרים.
מה שבטוח, אני אהיה אני,
אהנה מהחיים,
ואפסיק לתת לעבר להציק לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
