החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

אחרי כל הבכי והדיכאון של אתמול, קמתי הבוקר והתחלתי לחשוב בהגיון.

אמרתי לעצמי שבעצם, נתנו לי מתנה.

אני יכולה לפתוח באמת דף חדש בחיים. עצם העובדה שעכשיו אכפת לי רק מחברה אחת או שתיים, מאפשר לי פתאום לעצב את החים שלי כמו שאני רוצה.

ולהזמין לחיים שלי חברות שעונות לאמות המידה המחמירות שלי בקשר לאיך צריכה להיות חברות.

וחשבתי לעצמי רגע, בשביל מה לעבור למרכז? בשביל חברה או שתיים? בשביל דירה יותר גדולה?

בשביל זה להתחיל את כל הבלגאן הזה? בסך הכל נוח לי פה.

לא מרגיש לי פה בית. אבל זה בית נוח. ואין לי כוח להתחיל עכשיו עם מעבר.

אז בעצם, נתנו לי מתנה. וברגע שהבנתי את זה השתחרר לי המון.

התאפסתי על עצמי. עכשיו, אחרי יום ניקיון וקניות, אני יכולה להתחיל לחשוב על איך אני באמת רוצה את חיי החברה והחיים שלי בכלל.