ו(כמעט)כולם אומרים לי מזל טוב.
אפילו איזה מזל טוב או שניים לא צפויים בכלל.
אבל אני לא מרגישה משהו מיוחד.
לא מרגישה יום הולדת.
סתם עוד יום שבת.
למרות שהיתה עוגה (רולדה מדהימה של אמא). היה סרט עם אמא ודודה (נשיא על הכוונת, נחמד לשרוף איתו שעתיים אבל לא הייתי משלמת עליו), היו הרבה סמסים.
אבל בפנים?
מרגישה מתה.
רק המחשבה על העסק החדש-ישן שאני עומדת להתחיל מרגשת אותי בימים אלו, עד כדי כך שאני לא מצליחה לישון.
מחר נפגשת עם שתי חברות טובות שהתגעגעתי אליהן.
ומזל שאני לא יוצאת היום כי אין לי כוח בשיט, לא ישנתי חצי לילה (גם בגלל המחשבות על העסק וגם בגלל יתושה מעצבנת) ואין לי הרבה אנרגיות.
מרגישה תקועה. מרגישה ששום דבר לא זז.
העסק הזה נותן לי תקווה גדולה שאני מקווה שלא תפוצץ לי בפנים.
ובעסק הקיים שלי החלטתי שאני מתרכזת אך ורק בהדרכות ומפסיקה לפרסם את הכתיבה. אם אכתוב זה למי שיבוא דרך ההדרכות.
בעיקר מבואסת על זה שיום הולדת ו(שוב)אין לי כסף לשבת עם חברות באיזו מסעדה.
כן, אני יודעת שזה פינוק ועם חברות אפשר להנות בכל מקום. עדיין. מרגישה תקועה. בבית שאני לא אוהבת, עם עסק שלא זז כמעט וחור גדול מאוד בכיס ועדיין אין מה לדבר על זוגיות.
שנה שעברה התחילה כל כך טוב. אני מתחילה לחשוב שהימי הולדת שלי זה כמו מערכות הפעלה של ווינדואוס- מערכת אחת טובה, הבאה אחריה גרועה, והבאה אחריה טובה, וכו וכו.
ופתאום כל כך רוצה לקבל איזה מזל טוב קטן ממנה.. שתי מילים. זה הכל. בא לי לשמוע אותן ממנה. או לקרוא. אבל זה לא יקרה.
מקווה שבסוף השנה הזאת אכתוב פוסט אחר לגמרי.
מזל טוב לי וכל זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
