החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

השיחות איתך. שיחות עומק בכלל. חסר לי לדבר עם מישהי חכמה, פילוסופית, על כל נושא שבעולם.

לא זוכרת שהיה איזשהו נושא שאמרת לי שאת לא רוצה לדבר עליו.

חסר לי לראות 6 בבוקר על השעון ועדיין להיות שקועה בשיחה, מעשר בערב.

לא רק את היית מחכה לשיחות האלו כמו אוויר.. גם אני. חבל שלא הקלטתי אותן.

זה באמת היה כמו אוויר. כמו שהגוף נושם ככה גם המוח נושם. השיחות האלו סיפקו גירוי מושלם. וזה שהיית הטעם שלי רק הוסיף..

חושבת איפה אני אמצא עוד בחורה עמוקה כמוך, שיכולה לדבר על כל נושא שבעולם.. כל נושא. החל מפוליטיקה ועד כל מיני דברים פילוסופיים עמוקים, פסיכולוגיים, רוחניים.. הכל.

יודעת שעכשיו גם אם בדרך נס כלשהו נחזור לדבר זה לא יעבוד. אין לי אמון בך. ובשביל שיחות כאלו צריך הרבה אמון.

נכון, אני מדברת עם חברות שלי. אבל זה לא משתווה לשיחות האלו. זה אפילו לא מתקרב.

עד היום אני משתמשת בכמה כלים שנתת לי בשיחות ההן..

וחוץ ממקרה אחד או שניים, אני לא זוכרת שהיית אומרת לי מה לעשות. כמעט תמיד כשביקשתי עצה היית נותנת לי דוגמאות מהעולם שלך, מאיך שאת פועלת במקרים האלו.

הלוואי שאני אמצא. זה כל כך חסר לי. מרגישה מרוקנת.