החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

או, כמו שיאיר לפיד שאל פעם: איפה הכסף?!

למה אני לא מצליחה לחסוך? למה אני לא מצליחה לקנות לעצמי שומדבר מעבר למה שהכרחי?

טוב, בסדר, עכשיו אני במינוס כי לקחתי חתול בלי לתכנן, ולקחת חתול בלי לתכנן זה קצת כמו ללדת ילד, רק בקטן הרבה יותר, גם מבחינת הגודל וגם מבחינת ההוצאות.. אבל גם חתול זה הוצאות. 

אבל גם לפני החתול, איך ייתכן שכל השנה הזאת הבגד היחיד שקניתי לעצמי זה ג'ינס ב80 ש"ח? איך ייתכן שאני לא מצליחה לחסוך?

מה קורה פה?

אז כן, המחיה יקרה, נכון. אבל אני קונה בסופרים הזולים והמותרות היחידות שאני מוציאה עליהן זה ישיבה בבתי קפה, וגם זה רק כי שם אני נפגשת עם לקוחות..

היום חשבתי לעשות קמפיין מימון המונים כדי לצאת מהחובות שלי. לא במטרה לקבץ נדבות או לקבל תרומות, אלא במטרה לפנות לאנשי עסקים ולהציע להם את השירות שלי, במסגרת הסיפור של כך אתם עוזרים לי לצאת מהמינוס. אבל אני תוהה עד כמה זה טוב. זה מסכנות ואני שונאת להיות מסכנה. אבל אולי זה הפתרון הכי מהיר לצאת מהחובות? ואני לא מדברת רק על המינוס.

כי לחזור להיות שכירה אני לא רוצה. זה יהרוג את העסק שלי ועד שדברים התחילו לזוז.. לא רוצה. ממש לא רוצה להישאב שוב למלכודת של ה10 בחודש.. נכון שזה ישפר משמעותית את חשבון הבנק שלי ואני לא אצטרך לחיות משקל לשקל, אבל זה יהרוג אותי. לא בא לי.

אין לי מושג מה אני עושה לא נכון. באמת שאני עושה רק את המינימום שבמינימום. ומצד שני, יש לי חברות שאמנם מרוויחות קצת יותר ממני, אבל הן גם יוצאות ומבזבזות בלי הכרה, גם עוזרות בבית עם החשבונות וגם חוסכות... אין לי מושג איך הן עושות את זה.

זה מתסכל, ממש מתסכל. ואני ממש חושבת ברצינות על הקמפיין מימון המונים הזה. מצד אחד מפחידה אותי החשיפה הזאת, כי חשיפה באינטרנט זה משהו שיודעים איך מתחילים אותו אבל לא יודעים איך מסיימים אותו..

מה דעתכם?