החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

אני מכירה, בדרגות שונות של הכרות, 4 נשים עם אותו אופי פחות או יותר, 2 מהן עם אופי כל כך דומה, שזה כאילו עשו העתק הדבק ורק שינו את הגוף ואת סיפור החיים קצת. טוב, הן גם אותו מזל, אז זה קצת מסביר. 

מה שמוביל אותי לתהות- מה באופי הזה כל כך מושך אותי? מן הסתם זה אופי שאני רוצה לעצמי, אחרת לא הייתי מכירה 4 נשים עם אותו גרעין של אופי. וכן המילה אופי הולכת להופיע פה הרבה. 

המשותף לכולן שהן נשים חזקות יותר ממני. למרות שאני דיי חזקה, למרות שיש הרבה קטעים שאני חלשה ובקטעים האלו הן חזקות. לכולן גם יש אגו ולי אין, המילה אגו לא נמצאת בלקסיקון שלי בכלל. לא מכירה את הדבר הזה. מה שגורם לי אולי להראות חלשה. 

זה מטריד אותי כי החדשה (שעדיין לא קורה כלום, אבל היא חדשה בחיים שלי, אז החדשה) שאלה אותי אם מגיע לי להיות מאושרת. שתקתי. ואתמול כשחברה היתה אצלי דיברתי איתה על העניין של התופים. וחשבתי למה בעצם אין לי מערכת עד עכשיו. 

אמרתי לחברה שאני כועסת על עצמי, שהיתה יכולה להיות לי קריירה בתור מתופפת, שפספסתי, רק בגלל שאני לא יכולה לעמוד מול ההורים שלי. ואני חושבת שלהן זה בחיים לא היה קורה. 

הרי שום דבר לא מנע ממני באיזשהו שלב לקנות מערכת, להביא אותה הביתה ולהגיד זהו, תתמודדו. נראה אתכם מעיפים אותה עכשיו החוצה. הם הרי לא היו עושים את זה. למה עם גיטרה היה לי קל להביא הביתה ומערכת לא? 

וזה גם בזוגיות. פספסתי בת זוג בין היתר כי לא יכולתי לעמוד מול אמא שלי ולהגיד לה- זאת הבת זוג שלי, תתמודדי. לא יכולתי להתמודד עם התגובה שלה. 

אז כן, ברור שהקטע הזה של לעמוד על שלך מושך אותי. תמיד החשבתי את עצמי כמישהי שעושה רק מה שבלב שלה. עכשיו אני מבינה שזה לא היה באמת. כי אם פספסתי בת זוג וקריירה כי לא הלכתי באמת עם הלב שלי, כנראה שלא, אני לא הולכת עם הלב מספיק. 

ואולי בגלל זה לקח לי גם כל כך הרבה זמן להגיע למה שהגעתי היום. סוג של הענשה עצמית כזאת. כאילו, אם לא עשיתי את מה שרציתי לעשות, אני אף פעם לא אעשה. 

וזה באמת הפספוס הכי גדול בחיים שלי. טוב, תגידו שעוד אפשר לתקן ואני עוד יכולה לקנות מערכת ולתיפוף אין כל כך גיל כמו בשירה, כי המתופפים בדרך כלל מאחורה. אבל עדיין. לרצות משהו יותר מ15 שנה ולא לקבל.. זה המון. הרבה יותר מידיי. חצי חיים עד עכשיו. הפחד הכי גדול בחיים שלי זה למצוא את עצמי בגיל 80 מתמרמרת על מה שלא עשיתי בחיים. והנה, זה פתח מעולה למרמור. 

ויש עוד הרבה דברים שאני מזה שאני רוצה. אבל כדי שאחת מהן לא תתעצבן עלי שאני עושה לה ניתוח אופי ועוד בבלוג, למרות שאף אחד לא מכיר אותה פה, אני אפסיק עכשיו. מה שברור לי, שיש כמה וכמה דברים באופי הזה שאני חייבת לאמץ . 

זהו, הנה, הפסקתי. 

ואגב, את, כן, את, שלחתי לך משהו ממש יפה בפייסבוק. כדאי לך לראות.