אדמונית

כף ידי הקטנה כוסתה כולה בידו הגברית הגדולה בעודנו הולכים בשביל ההליכה שסובב את האגם בפארק המערבי של העיר.

שנאתי את האגם הזה.

שם הכרתי את סטיב.

"אז את אומרת שלא הולך לך טוב כל כך בעבודה?" הוא המשיך את השיחה הכל כך 'עמוקה' ומעניינת שהייתה לנו.

"כן, הבוס שלי חם עליי. הוא נטפל אליי ומפלה אותי." אמרתי את מה שרצה לשמוע. זה גם היה חצי נכון.

"אני מציע שתעזבי שם, בייב. זה לא בשבילך. המקום שלך הוא בבית, בשקט שלך. מה אכפת לך? אני אפרנס אותך ואת תדאגי לבית ובעתיד לילדים שלנו." אמר וזרק לי חיוך מתנשא מלמעלה. החזרתי לו בחזרה.

"אני לא יודעת, אני חושבת שכדאי שאני אעבוד, אחרת אני אשתעמם בבית בלי מעש."

"אבל לא טוב לך, אז למה בכוח להמשיך שם?"

"כדי שיהיה לי עיסוק."

נאנח.

"שמעי לי בייב ותתפטרי. לא מגיע לך להיות במקום כזה."

"נו ומה אני אעשה כל היום בבית חוץ מלנקות?" שאלתי וחיכיתי לתשובות שובניסטיות.

"מה שאת רוצה. תקראי, תתעמלי, תבשלי. אני חושב שזה טוב יותר. ככה גם אף אחד לא ינסה לקחת אותך ממני."

גלגלתי עיניים מבלי שראה.

שתקנו והמשכנו לטייל בין העצים המוריקים לאורך השביל.

הוא הרים את כף ידי ונשק לה בחיוך.

"אני אוהב אותך בייב."

חייכתי לו מבלי להגיב.

אני עד היום לא יודעת למה הייתי איתו אף על פי שלא אהבתי אותו.

-

"את מבינה שמה שאת הולכת לעשות עכשיו זה גדול ורציני?" הוא שאל במבט נוקב.

"אני יודעת, אדוני. אבל אין לי ברירה. מה אתה מציע שאעשה?"

חשב בשקט לרגע.

"תקשיבי, אני מציע שנפעל בצורה יותר חכמה."

"אוקי."

"במקום שתתלונני ככה ותצהירי על בעל מכה, מצב שיגרור חקירות וניידות, אני מציע שנשים עלייך ציתות ושנגבה אותך."

"מה? למה הכוונה?"

"נשים עלייך מכשיר ציתות ויחד עם כמה שוטרים אני אחכה לך מחוץ לדלת הכניסה. ברגע שהוא ירים עלייך יד או משהו קרוב לזה, אנחנו נפרוץ פנימה ונעצור אותו."

"א..אני לא יודעת. זה מפחיד לי מדי כל האקשן הזה.." מילמלתי.

"תקשיבי לי, מיכל," רכן לעברי מעבר לשולחן ואחז בידי בעדינות, "אין לך מה לחשוש. אנחנו ניהיה שם ונגן עלייך. כל מה שתצטרכי לעשות זה בסך הכל להתנהל כרגיל."

נשכתי שפה, מנהג שאני עושה כשאני בלחץ או חושבת.

"נו? מה דעתך?" שאל בשקט.

הנהנתי להסכמה.