עכשיו אחרי הכותרת הנפלאה הזאת שגרמה לכם להסתקרן על מה יהיה הפוסט ולהיכנס לקרוא, אני יכולה להתכיין טיפה :)
זה היה מוזר שבערך למשך שבוע שלם הייתי בגישה של "על הזין שלי". מסתובבת לי במכינה ולא אכפת לי, אומרת מה שאני חושבת בשיעורים, אומרת מה שאני חושבת בכללי, ושיזדיינו. כאילו, ברור שהייתי נחמדה, ולא העלבתי אנשים, יותר לכיוון העניין שלא פחדתי להיות עצמי ולומר גם בדיחות סוטות או דברים שאני נוהגת לומר בבית ושם פחדתי שיחשבו שבגללם יחשבו שאני מוזרה
זה היה נחמד, שידעתי שבכל זאת אנשים שם עדיין לא רוצים להכיר אותי (הבנים) וכנראה גם לא ירצו, ולשבוע שלם חשבתי "וואלה, הפסד שלהם".
אבל זה היה צפוי שזה יידעך..
אני לא יודעת למה אבל זה הכה בי פתאום ומעך לי את כל הגישה עד מצב של הימחצות יתר והרס מוחלט.
למה אני לא מספיקה בשבילם? בדגש על בשבילם. כי יש מספיק אנשים שאני מספיקה בשבילם ואפילו יותר. שאוהבים אותי ככה, שנהנים להיות איתי
גם הכרתי כמה בנות ממכינה אחרת כשהיינו ביד ושם השבוע, שכן אהבו אותי, ואפילו החלפנו מספרים ופייסבוקים כדי לשמור על קשר.. אז מה הקטע?
למה דווקא איפה שאני גרה שנה, אני מרגישה שלא רוצים להכיר אותי?
וזה מוזר, כי זה בעיקר הבנים. ובבית, בעיר שלי, לבנים אני מתחברת הכי טוב. אני מדברת כמוהם, יש לי אותו הומור, וזה בחיים לא הייתה בעיה אצלי
אוף, שונאת להיות חולה. למרות שזה קצת כיף שיש לי תירוץ להתכרבל ולא לעשות כלום כל היום 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Feel again