"כל אדם משפיע על האחר והאחר משפיע על הבא אחריו, והעולם מלא סיפורים, אבל הסיפורים כולם אחד הם."

הלילה חלמתי עליהם, על שלושתם

הם באו אלי והתחננו לעזרה

הם נשארו אותו דבר, לא השתנו בכלום

אותם ילדים שהכרתי כ"כ טוב

שנתיים וחצי שהייתי כמו אמא בשבילם, 

הלבשתי האכלתי, טיילתי, לקחתי לגן ובאתי לאסיפות הורים ומסיבות

 דאגתי שהכל יהיה בסדר

הבאתי אותם אלי לשבתות כשלא היה להם איפה להיות

שירגישו קצת אווירה של בית...

ואז בית משפט החליט,

בית משפט החליט החלטה כ"כ הזויה

וחוץ מפעם אחת שבטעות נתקלתי בקטן ברחוב פעם

מאז, שלוש שנים שאני כבר לא יודעת מה איתם

לא יודעת אם הם חוטפים מכות

לא יודעת אם הם אוכלים בסדר

לא יודעת אם טוב להם ואם הם מקבלים חיבוק

לא יודעת אם העובדים הסוציאלים טובעים בשקר שמספרים להם

או שיודעים טוב מה קורה איתם

או שבאמת בדרך פלאית התחולל שינוי

כבר שלוש שנים שאני מנסה לדחוק את המחשבות עליהם הצידה

אבל אחרי הלילה, אחרי הלילה אני דואגת 

זה היה כ"כ אמיתי וכ"כ מוחשי

הם צעקו לי: למה עזבתי אותם

למה נתתי לזה לקרות

ושאני אמסור לרכזת שלי שהם לא יסלחו לה לעולם

שהיא נתנתה לאנשים לקחת אותם שוב

אחרי שהיא הבטיחה

הבטיחה שהיא לעולם לא תעזוב אותם

הם היו מכוסים חבלות 

ונראו רעבים

אחותו והקטן עמדו עם עיניים גדולות

והוא הסתכל עלי בכל הזעם שלו 

במבט שאומר שאכזבתי

ואני? אני מקווה שה חלוום

מקווה שהם באמת בסדר

כי חוץ מהתמונה שלהם שמביטה בי מהמחשב

לקוות שהם מסתכלים באלבומים 

שטוב להם ושהם בכלל כבר לא זוכרים אותי, כי טוב

אני לא יכולה לברר מה איתם

לא יכולה להציל אם צריך

יכולה רק להתגעגע