"כל אדם משפיע על האחר והאחר משפיע על הבא אחריו, והעולם מלא סיפורים, אבל הסיפורים כולם אחד הם."

כבר מאז שאני זוכרת את עצמי כולם קראו לי רגישה

זה התחיל מבכי מכל שטות שמישהי אומרת

עד מחשבה על כל מה שאדם אחר אומר לי 

והכנסה ישירה של זה ללב..

רגישות זה דבר שיכול להיות מתנה, 

זה נותן לך להבין את העולם אחרת לראות אנשים בצורה ישירה וכנה יותר

אבל מצד שני זאת קללה..

קשה לי 

אני לא מסוגלת לעצור דמעות, אין לי את המנגנון הזה

כשדמעה מבצבצת בקצה העין היא גם תצא ואחריה יצא נהר גדול של רגש בצורת נוזל

הנקודה היא שבכי של כאב אני מסוגלת לחסום,

, פעם החליקו עלי עם נעל של החלקה על הקרח והסכין נתקע ברגל שלי, דמעה אחת לא יצאה

אבל כשזה קשור למשהו רגשי,

אין לי בושה בבכי, אני בוכה מול מרצים, בוכה מול חברות ומסוגלת לבכות מול אנשים זרים

המרצה שלי תפס אותי לשיחה פעם לפני הגשה ואמר לי 

שכשאני בוכה בהגשה אני כמו החיות הצולעות ביער שהם פשוט הופכות להיות טרף קל

ואני יודעת, אני יודעת שאני טרף קל

אני חשופה וופגיעה ועוד לא ראיתי אדם שדומה לי בצורה הזאת

עכשיו הגעתי לתקופה בחיים, שאני צריכה קצת אטימות 

הרגש מנצח אותי פעם אחרי פעם

והכאב הזה בלב, אני כבר לא יכולה להתמודד איתו, זה כבר לא רק רגש זה כאב פיזי

אני רוצה להשאר רגישה 

אבל רוצה קצת חספוס

כי אם לא, אני לא יודעת איך הלב שלי יחזיק

אני כבר לא ילדה קטנה שיכולה לרוץ לאמא כל פעם שקשה

ואיכשהו נדמה לי שאם אני אמשיך ככה אני פשוט לא אצליח להתמודד עם העולם