"כל אדם משפיע על האחר והאחר משפיע על הבא אחריו, והעולם מלא סיפורים, אבל הסיפורים כולם אחד הם."

יש כאב שחודר ללב, גורם לו לעצור לכמה רגעים ולבסוף להתכווץ חזק בלחץ איום.

לא משנה כמה פעמים תחווה בחייך את אותו כאב, הוא תמיד יכאיב מחדש באותה עוצמה כמו באותה פעם ראשונה ישנה.

בדידות, כן זאת התחושה שהיא הרגישה באותה שניה

מסביב הכל חשוך ורק האור הכחול שעוטף אותה מאיר קצת את האפלה

גלי הכאב שחשה לפני דקות אחדות עוד פועמים בתוך נימי גופה

הכאב הזה שהפעם הפתיע אותה בעוצמתו מוכר וידוע

היא עדיין לא הצליחה לפענח לגמרי מה משמעותו אילו דברים גורמים לו לפרוץ כך כמו הר געש בוער

אילו היו מבקשים ממנה לדמות את הכאב הזה למשהו הייתה מדמה אותו לצונאמי...

בצונאמי- הים שקט ורגוע, רק חדי העין יבחינו בנסיגת הגלים לאחור.. ואילו האחרים ימשיכו להנות על החוף וללקק גלידה בנחת לא מודעים לגל העצום שיהפוך את חייהם ברגע אחד.

כך גם אצלה, תחושת השלווה של הלפני זכורה לה, פעם אחרי פעם התחושה הבולטת היא שלווה.. אפילו נגיעה במושג שמחה

ואז זה מגיע- כל פעם בווריאציה שונה- משהו שיזרוק אותה למציאות ידגיש בעוצמה רבה את אותו כאב של הבדידות, האכזבה והרצון להשאר באותה שלווה שחוותה רגעים אחדים קודם לכן

היא אפילו אינה יודעת להגדיר למה היא קוראת לכאב הזה כאב הבדידות, הרי במציאות היא איננה בודדה

בינה לבין עצמה היא מתרצת זאת בעובדה שהיא בודדה בעולמה- היא חייה את אותו עולם שכולם חיים אך כאשר כולם זורמים היא נתקעת או משתרכת מאחור או מנסה לצעוד בכוח בכיוון ההפוך.-למצוא את הסיבה- הראש לא מפסיק לעבוד ואותם מחשבות רצות כנמלים.

היא נשכבת על הרצפה ונותנת לגלי הכאב האחרונים לעבור

נושמת עמוק, עוצמת עיניים

ומדמיינת עולם לא בודד, עולם אליו תרגיש שייכות אמיתית. עולם בו אין כאב

רק את השלווה של לפני.

עולם חם ומחבק בו אין זרם... יש חיים.