"כל אדם משפיע על האחר והאחר משפיע על הבא אחריו, והעולם מלא סיפורים, אבל הסיפורים כולם אחד הם."

הכל התחיל לא מזמן כ"כ

שוב התלבטות

שוב אותו רגש שעולה במעלה הבטן, כלפי אותו בנאדם, אולי סופסוף אפשרות להתאהב

לשחרר את המעצורים שכבר כ"כ הרבה זמן סגורים אצלי בבטן..

לנסות לפרוץ את הפחד הזה מהפגיעה, מהאכזבה כשהחיים מסיטים אותך

מאותו רצון...

החשש לפגיעה הפעם הוא גדול מתמיד, מצד שני גם היכולת להתאהב גדולה יותר מאי פעם..

להסכים? לפחד? לשחר??

לזרום!

לנסות פעם אחת לא לחשוב קדימה אל ועל העתיד.

שוב לא רק דיבור על האחר, שוב יוצאים, אפשר להגיד חברים!

ולאט לאט אני מתחילה לשחרר, כבלים של שנים

מנסה לתת בטחון

נלחמת בהרהורים ובכל מני מכשולים, ומנסה בכל הכח

יום רודף יום וכמה שאני נלחמת אני רואה שגם הוא נלחם

שנינו באותו סוג של מלחמה פנימית

הרצון להיות ביחד

והמעצורים הפנימיים שעוצרים אותנו

החיים הדפוקים..

הוא ילד קטן שרוצה לנסות ולטעום את העולם

ואני ילדה קטנה שחוותה יותר מדי ומפחדת מכל צל

אבל בכל זאת מנסים

כל דיבור כל שיחה מנסים להבין את הדרך את השביל שיוביל לרוגע

עד שהוא נשבר, הבין את המציאות, את הזמן המוקדם מדי..

הלוואי והיו לנו עוד שנתיים

רצונות שונים ואהבה משותפת

דמיון ושוני

שוב לנסות לקפל את אותם רגשות שהתחילו לצוץ

לנסות לקבל עצה מאחר

ולקבל סטירה

שגם אותה אהבה ישנה שאת מחפשת כמוהה, מבחינת האחר לא הייתה קיימת..

כי הוא טוען שעדיין לא חווה אהבה...

ואיך זה יכול להיות?

ולמה לי זה תמיד קורה?

למה בני אדם טובים ומציאות חרא?

למה אני מנסה עדיין להבין את המושג אהבה כשכל פעם אני חוטפת סטירה

וזה לא כי רעים אלי

וזה לא שאני רבה

זה כי המציאות במילה אחת חרא

לא יודעת אם היא קיימת או לא

אני מתחפרת לי שוב במאורה

עד שיגיע הרגע לנסות שוב

לחוות

להרגיש

לאהוב