ההפסקות הארוכות האלה מישרא גורמות לי להרגיש כאילו לא מעניין לי. השגרה שנבנתה אצלי בזמן האחרון היא לימודים, שנצים כשיש לי הזדמנות ונגינה. בזמן הפנוי שאני מצליחה למצוא לעצמי בערך שלושה ימים בשבוע (כולל סופ"ש) אני מבזבזת את הזמן שלי על ליצור דמויות עם חיים טובים יותר משלי בסימס.
אתמול חזרתי לקרוא קצת את אסון מהלך וזה די מספק. מה שעוד יותר מספק הוא שנתתי לחברה שלי את הספר הקודם לו, ולחברה אחרת גם יש את אסון מהלך. סוף סוף יהיה לי עם מי לדבר על זה.
בפעם הראשונה בכל שנותיי במערכת החינוך הלכתי לישון בשמונה, וזה היה הזוי ממש. וכיף. אז החלטתי שכל חמישי אני הולכת לישון מוקדם. הבעיה הקטנה היא שמשדרים סדרה על הבריחה של היטלר וזה ממש מעניין, ולצערי אני לא יכולה לעשות "בינג' וואטשינג" כי היא לא סדרה ישנה :( אז אני צריכה לחכות או לראות את הפרקים באיכות מזעזעת באינטרנט. בפרק הראשון ראיתי את כולו עם קולות מעוותים. כאילו, פשוט קולות מעוותים. איך זה הגיוני בכלל?
אני חושבת שכתבתי ודיברתי על זה בבערך כל פלטפורמה שיכולתי... יש איזה אחד בשכבה שלי שעוקב אחריי כל הזמן ומציק לי עם שאלות בסגנון "למה את שונאת אותי?" . עד לפני חודש זה לא היה קורה, אבל ברגע שחברות שלי העלו לי נקודה למחשבה שיש מצב שהוא בעניין שלי די התחלתי להירתע ממנו. בלי כל קשר הוא בן אדם מעצבן והוא לא עוזב אותי. הייתי צועקת עליו כל פעם וזה לא היה עוזר. אז ניסיתי בטונים יותר רגילים. אני אפילו מתעלמת לגמרי כשהוא מנסה לחבק אותי בבוקר וזה לא משתנה. כאילו, אני חושבת לעצמי: הוא כל כך מטומטם? או שהוא חתיכת ASSHOLE ועושה לי את זה בכוונה עם התעלמות מוחלטת מזה שזה מציק לי?
אמרתי לחברות שלי בצחוק שאני שוקלת להוציא צו הרחקה. אם המצב ימשיך ככה אני אלך לאיזו שיחת-עזרה עם היועצת. כל דבר שייעצו לי עד עכשיו לא עזר לי. חברות שלי אמרו שאני לא יכולה לומר לי "אני לא רוצה לדבר איתך יותר. בכלל." כי זה ממש יפגע בו. אם עד לפני שבועיים עוד הרגשתי רע ולא היה לי נעים לפגוע בו, עכשיו לא אכפת כבר. כי כנראה שגם לו לא אכפת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
