אתמול הייתה מין חזרה של סולנים לקונצרט. כל אחד מהסולנים היה צריך לנגן את הקטע שלו בשביל שימדדו זמן וישמעו איך זה נשמע. הייתי בטוחה שאני אצטרך לנגן מול הרבה אנשים וממש נלחצתי והתרגשתי מזה. אבל בסוף ניגנתי רק לשני הכנרים האחרים שמנגנים איתי, למורה שלי, ולמנהל של הקונסרבטוריון. הפעם הם לא עשו כמו שנה שעברה. אנחנו הגענו שעה אחרי שהם התחילו והיו לפנינו עוד שני אנשים בערך אז זה היה די מעולה בשבילי. מצד אחד שמחתי שלא היו הרבה אנשים כי זה מרגיש לי יותר נוח אבל מצד שני אם הייתי מנגנת מול אנשים אולי הייתי מתרגלת קצת. הו וול.
החום הזה פשוט נוראי. ואי אפשר לשים שורטים בבית ספר וזה כל כך מעצבן, אז בערך חצי מהבנות באות עם מכנס/ חצאית(הפיתרון שלי
) ומחליפות לשורט אחרי זה. אף אחד גם לא ממש אומר לנו משהו כי הם מבינים שהם לא באמת יכולים לכעוס עלינו כשבחוץ יש פאקינג 40+ מעלות.
אז בגלל שהיה ממש חם ולא רציתי לחכות לאוטובוס הלכתי לחברה והיה ממש נחמד. אכלנו וראינו סרטונים ורצינו לראות 'הדירה' אבל הסרט נתקע לנו כמה פעמים וזה היה בלתי נסבל.
המורה שלי החזירה לי את העבודה על הספר והביאה לי 100! הייתי בטוחה שאני אקבל ציון נמוך או בכלל לא בגלל שהגשתי באיחור אבל היא ממש אהבה את העבודה ואפילו התעלמה מהאיחור! יאי
יש שיעורים במתמטיקה אבל הם יחכו למחר.
בדרך הבייתה התחיל לרדת גשם בקטנה וזה היה ממש מרגש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
