הגעתי לנקודה הזו שכל מה שאני מחכה לו הוא לשבת ולכתוב. אני שמחה שזה חוזר ואפילו ישבתי וכתבתי רעיונות לפרקים ואני מרגישה מעולה עם זה.
טוב, כרגע קצת פחות. מסתבר שלכתוב ריב וסערות רגשות וכל הנלווה בזאת ולשמוע שירים קצת עצובים לא עושה טוב למצב הרוח.
מי שיושבת איתי בשיעורי אנגלית התחילה לקרוא את אסון יפהפה וזה כל כך כיף לדבר איתה על הספר. חפרתי להמון מהבנות על הספר בזמנו ואז ביום רביעי מישהו מהשכבה הצביע עליי ואמר שהיא צריכה לדבר איתי. ואז גיליתי שהיא קוראת וחשבתי שהיא סיימה ובטעות פלטתי ספויילר עצום והיא התחילה לצעוק עליי.
הקטע היותר מביך היה כשבבוקר דיברנו על סצנות סקס שיש בספר והמורה לאנגלית הסתכל עלינו כזה. אז שאלתי אותו מה הוא שמע והוא אמר שרק "הוא לקח אותה" והיה קצת פחות מביך.
אחרי השיעור ישבנו אני, המורה ועוד 3 ילדים ובמבה ודיברנו על כל מיני דברים בחופש. אחד מהם סיפר על שקנה סיכה של אילומנטי ודיבר על גרוויטי פולס(♥) וממש התלהבתי. זה הזכיר לי את שנה שעברה, כשאני וחברה באנו לכיתה שלהם במקום מתמטיקה והם היו צריכים לספר על משהו שהם אוהבים. ואז הוא דיבר על פרסי ג'קסון והייתי כולי פאנגירל וככה גם היום.
בראשון יש מבחן במתמטיקה ואין לי כוח בכלל להתכונן אליו ועברתי על נושא וחצי בקושי. אני יודעת שזה לא טוב אבל לפחות ישנתי איזה שלוש שעות שנ"צ וזה היה הדבר הכי טוב בערך.
הייתה לנו היום חזרה ורצו שנלבש ז'קטים. הם הבינו שלא כדאי שאני והכנרת השנייה נשים כי זה סתם מציק וגדול עלינו.
כישורי הכנת האוכל שלי נהפכים לנוראיים יותר ויותר. הכנתי היום פסטה והיא יצאה סוג של אל דנטה וזה היה בסדר בהתחלה ועם כל רגע שאכלתי זה נהיה נורא יותר ויותר לעיכול.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
