יש לי חברה מאד טובה. אנחנו חברות מהיסודי ושומרות על קשר מדהים עד היום.
והיא זורקת לי מדי פעם מידע על הרגלי היציאה שלה בסופי השבוע, לחברה שלה יש רשיון וכל שישי הן נוסעות לברים ולמעודונים בתל אביב ומשתכרות.
לפני בערך שבועיים הייתי ביום הולדת 18 של חברה (אחרת) , היה לה בית ריק, והיא הזמינה בערך 20 אנשים והיה נורא נחמד.
הייתה שתייה, ואני, שלא נוהגת לשתות בדרך כלל, לא פסלתי את האפשרות הזו הפעם.
חייבת להודות- אני לא אוהבת את הטעם של האלכוהול, ממש לא, ורציתי פשוט לראות איך זה מרגיש. רציתי להרגיש שאני חיה.
אז במסיבה הזו שתיתי שני שוטים (שזה ממש כלום נראה לי:P) והרגשתי דיי "מסובבת" כזו, ורקדתי עם אנשים והייתי קצת משוגעת. (למרות שיש הטוענים שאני משוגעת גם כאשר אני פיכחת לחלוטין)
אבל אני חושבת שהאלכוהול לא פעל עליי באמת וזה היה יותר הקטע הפסיכולוגי של-שתיתי וכיף לי.
ועכשיו נחזור לחברה הטובה שלי מתחילת הפוסט.
מפריעים לי הרגלי השתייה שלה ואני אפילו לא יודעת להסביר למה. זה לא שמפריע לי שהיא שותה. מפריע לי יותר שהיא עושה "דברים של מבוגרים". מפריע לי שזה הפך להיות הרגל. שאין סופש בלי זה. ואני אוהבת אותה באמת ואני דואגת לה.
ואני מרגישה שהיא משתנה לי ככה, במהירות כזו. אני רואה אותה רק פעם בחודש ובתקופה הזו גם פעם ביותר מחודש.
ואולי אני פשוט מתקשה לקבל את העובדה שאנחנו בוגרות. אנחנו חוגגות 18 השנה ודיי, הגיע הזמן לחצות את כל הגבולות.
ומשום מה, כל פעם שאני עושה ומתנסה במשהו כזה אני מרגישה כאילו הדף הלבן שמדמה את חיי מתלכלך בשחור, והלכלוך לא יורד לעולם. זה קצת כמו לאבד את הבתולין. אני מתקשה לקבל את העובדה הזו שכל דבר כזה מבגר אותי ביותר ואי אפשר יהיה לחזור אחורה.
והיא חברה טובה שלי. ואם כבר היא עושה את הדברים האלה, הייתי רוצה להיות איתה שם, כדי לשמור עליה וכדי להנות איתה גם
כינוי:
Night Bird Flying
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
