כשאני חושבת על פורים, במיוחד על חופשת הפורים תמיד מתנגנת לי בראש השיר "עד לא ידע והעיר חולון צהלה ושמחה עד שנדע שמיצינו את החג הטוב עד לא ידע".

כמה פעמים יצא לי להשתתף בעדלאידע בצעירותיי. תמיד חוויה כל כך כייפית ומשחמת אך גם כל כך מתישה! 3 שעות של לרקוד כמו ליצנית בשמש.

לפעמים אני מתגעגעת לימים ההם, להתרגשות הזאת של להופיע מול קהל ושהדבר היחיד שאני צריכה לעשות זה לחייך ולגרום לילדים קטנים לצחוק ולשמוח.

השבוע לגמרי במקרה יצאתי הביתה בפורים, אם אני זוכרת נכון שנה שעברה חגגתי את פורים בבסיס וגם בשנה שלפניה. נחמד להיות בבית בחג, גם במיוחד אחרי שבוע קשה ומתיש.

להרהורים ולמחשבות שלי עם עצמי ועל המין הגברי, לפעמים אני פשוט לא מצליחה להבין אותם. מצד אחד הוא כל כך רוצה ודוחף לזה אפילו הרבה יותר ממני ופתאום בין רגע מתהפך על עצמו ומחליט שהוא מפחד ושזה לא בשבילו. זה נורא מבלבל כי עד שהחלטתי שאני סגורה על עצמי...

אבל די למחשבות ולהרהורים המאוד הגיוניים שלי. היום זה פורים וזאת סיבה למסיבה!

אז שיהיה לנו חג פורים שמח ומבדח!!! :)